ג'ון קרי מבקש עבודה

רבבות המסתננים לישראל מגיעים הנה בעיקר מסודן ומאריתריאה בדרך היבשה, דרך מצרים. גם אם יצאו מארצותיהם כפליטים שחששו לחייהם, שתי עובדות סותרות את תביעתם לקבל מעמד של פליטים בהגיעם לישראל: א. מרגע שכף רגלם דרכה על אדמת מצרים לא נשקפה עוד סכנה לחייהם; ב. פליטים אמיתיים אינם נוטשים את משפחותיהם באזורי הסכנה, אלא נשארים יחד איתן או בורחים יחד איתן. מכל מקום, כניסתם לישראל אינה חוקית. הם מסתננים והם עבריינים. הם אינם פליטים אלא מבקשי עבודה.

ארגוני "זכויות האדם" - אלא אם כן מדובר ביהודים - ואבירי שלטון החוק - אלא אם כן החוק נועד להגן על ישראל - נחלצים לעזרתם של המסתננים המפגינים, וכרגיל תובעים ממדינת ישראל לסכן את אזרחיה ואת זכויותיהם וביטחונם למען "זכויות" של אחרים, כאלה שזה מקרוב הגיעו מאפריקה, או כאלה שהגיעו לארץ ישראל בעקבות השגשוג שהביאה הציונות, וכעת חותרים לנשל את היהודים מארצם בתהליך ששם הקוד שלו הוא "תהליך השלום".

מנהיגי האופוזיציה בישראל, זו שמחוץ לממשלה (שמעון פרס, בוז'י הרצוג, זהבה גלאון) וזו שבתוך הממשלה (יאיר לפיד ובעיקר ציפי לבני), עושים לילות כימים במטרה להכשיל את ראש הממשלה ולהביא לכך שדווקא ישראל תואשם בכישלון "תהליך השלום", מערכה שהיא אבודה מראש כאשר בתוך ישראל ובתוך ממשלתה יש גורמים החותרים לכך שבנימין נתניהו יואשם, ולא האויב מרמאללה. שגיאות של נתניהו משחקות לידיהם: נאום בר-אילן ודקלום האיוולת של "פתרון" שתי המדינות; מתן אפשרות לשמעון פרס לבחוש ברגל גסה בקלחת המדינית והפוליטית; מינוי ציפי לבני לראש צוות המתן ומתן מבלי שיהיו לה התחכום והתבונה לתפקיד מורכב שכזה; הקפאת הבנייה היהודית ואי-הדרישה להקפאת הבנייה הערבית; שחרור מחבלים (עסקת שליט) ושחרור רוצחים (עסקת קרי).

ובתוך כל אלה יש גם מבקש עבודה אמיתי: ג'ון קרי. לו בוודאי לא נשקפת סכנה בארצו. מן הסתם גם יש לו עבודה בארצו. ובכל זאת ג'ון קרי כנראה משתעמם בארצו. הוא מ-ש-ו-ע-מ-ם! לא ניתן להסביר בדרך אחרת את התעסקותו הכפייתית בבעיה שככל הנראה אין לה פתרון, ובוודאי לא בדורנו. שוב ושוב הוא מטיח את ראשו וראשינו בקיר המציאות. לאחר שנכשל בכל מקום אחר ובכל תפקיד אחר במזרח התיכון - מצרים, סוריה, אירן וכו' - הוא מבקש עבודה אצלנו, סוג של עבודה להפגת השעמום בביתו.

ושוב, ארגוני "השלום", ומנהיגי האופוזיציה בישראל (ראה פירוט לעיל), וראשי הקהילייה הצ'מברלינית הבינלאומית, ואנטישמים מוסלמים ונוצרים ויהודים - כולם חוברים יחד כדי להדק את טבעת המצור סביב ישראל. הכל תובעים ממנו להחליט "החלטה היסטורית" - שישראל תתאבד למען "השלום" - בשעה שההחלטה ההיסטורית האמיתית המתבקשת היא הינתקות מן הקשר השקרי בין "שלום" לבין מדינה פלשתינית בארץ ישראל המערבית, בשעה ששני אלה הם דבר והיפוכו.

כבר מלאו עשרים שנה למצעד האיוולת שבמסגרתו נשטף מוחו של הציבור הישראלי בנוסחה האבסורדית כאילו שלום ומדינה פלשתינית הם שני צדדים של אותו המטבע. תקשורת בלתי אחראית נרתמה בשקיקה לשיווק השקר, ולא אפשרה דיון באפשרויות אחרות, מסובכות פחות ומבטיחות יותר. במקום תקשורת חוקרת ופתוחה קיבלנו תקשורת מגמתית, המדכאת חשיבה רעננה.

נאור אמיתי ורודף שלום אמיתי יפסול טיהור אתני באשר הוא, הן של יהודים והן של ערבים. מי שדוגל באיסור על יהודים להתגורר ביהודה ובשומרון איננו נאור אמיתי ואיננו רודף שלום אמיתי; הוא דוגל בשלום חזירי, שסופו להפוך את ישראל ללא-יהודית ולא-דמוקרטית, וממילא גם נטולת שלום.

אם בכלל קיים פתרון כלשהו, הוא יכול להתבסס רק על שתי מדינות, שני עמים (עם ישראל והעם הערבי), שתי גדות לירדן.