לפני זמן מה צוידה טורקיה במערכת הגנה מפני טילים כדי לשמור עליה מירי רקטי מהגבול הסורי. הבלבול החל לאחר שהטורקים ראו שהמכ"ם שנמצא ברשותם, דומה למכ"ם אמריקני שנמצא בידי ישראל ונועד להגן עליה מירי רקטי. גורמי נאט"ו נדרשו להבהיר לטורקיה, כי המערכת שלהם לא מיועדת להגן על ישראל.

טוב מאוד לראות מהן הדאגות של טורקיה. לא המצב הכלכלי, לא השחיתות השלטונית, אלא לדעת שמערכת ההגנה שלהם לא מגינה על ישראל. היחסים בין שתי המדינות היו מעורערים כבר שנים, אבל ניתן לראות בבירור, כי מה שגרם לפיצוץ היו אירועי המרמרה בשנת 2010. ניסיונות להחזרת היחסים לסדרם, כולל ההתנצלות מצידו של בנימין נתניהו, לא עלו יפה.

מה כן יעזור? כלום. ישראל וטורקיה היו ידידות טובות, כשלכל מדינה יש את הסיבות שלה לידידות זו. כעת, לאחר מאמצים וניסיונות להחזיר את הידידות, טורקיה מפנה לישראל כתף קרה. ישראל לא צריכה להיעלב מהמקרה או להמשיך לשקם את היחסים עם טורקיה. אם הם ירצו להחזיר את היחסים, הם יודעים מה עליהם לעשות. ובמשפט אחד: לא רוצים – לא צריך.

השבוע דיווחו לנו על "התקפה חסרת תקדים" מצידו של משה יעלון נגד ג'ון קרי. כידוע, יעלון אמר, כי קרי משיחי ואובססיבי וכי אין ביטחון בתוכנית שהאמריקנים מכינים לישראל ולרשות הפלשתינית.

מה שהפריע לי בכל הסאגה הזאת היו המילים: "בשיחות סגורות". הדברים שיעלון אמר נועדו לאוזני הנוכחים בחדר בלבד. הם לא נועדו לכך שלאחר השיחה אחד הנוכחים ייצא ויספר את כל מה ששמע. שר הביטחון צריך להיות בטוח שהוא יכול לדבר בחופשיות. שר הביטחון לא צריך לפחד להביע את דעתו שמא לאחר מכן הדברים ייצאו החוצה. העובדה שיש מדליף בסביבת שר הביטחון, דורשת את טיפולו המיידי למציאתו לפני שיודלפו החוצה דברים ביטחוניים מסווגים.

אירן תהיה רשאית להמשיך את תוכנית הגרעין שלה, נמסר במסיבת עיתונאים שנערכה השבוע בנושא. הנשיא חסן רוחאני בתגובה צייץ בטוויטר שלו, כי "יחסינו עם העולם מבוססים על האינטרסים של האומה האירנית. בהסכם ז'נבה המעצמות נכנעו לרצון האומה האירנית".

למעשה, רוחאני לא יכול היה לסכם את זה טוב יותר. המעצמות נכנעו. לא סנקציות, לא פיקוח מהודק, לא לעצור צנטריפוגה אחת; להמשיך כמו שהם רוצים. כנראה הדרך היחידה שבה מעצמות המערב יבינו שהם טעו, תהיה פצצה גרעינית שתפגע בלב אירופה. כשיראל ישראל תקפה את הכור הגרעיני בעירק, העולם גינה אותה. עשר שנים לאחר מכן, העולם אמר תודה עם פרוץ מלחמת המפרץ הראשונה. ישראל תצטרך לפעול בכל דרך אפשרית כדי לנסות להעיר את העולם ולהראות לו את האמת, אפילו ברמה של ציוץ בטוויטר. אם זה לא יעבוד, ישראל צריכה לדעת גם לפעול לבד.

השבוע חשף סגן שר החוץ הסורי, כי גורמי מודיעין ממדינות המערב הגיעו למדינה כדי לדון בשיתוף פעולה ביטחוני עם הממשלה הסורית. לפי הדיווח של העיתון "וול סטריט ז'ורנל", בפגישות החליפו מידע בנוגע לפעילי ג'יהאד אירופיים שנמצאים במדינה.

לא משנה כל כך על מה דיברו בפגישות האלה, אלא העובדה שהן התקיימו. הנכונות של גורמים אלה להיפגש מראה על החשש המשותף שלהם מפני גורמים ג'יהאדיסטים. בשאר אסד דואג, כי כעת הם נמצאים אצלו; המערב דואג, כי אחרי מלחמת האזרחים בסוריה הם יחזרו אליו. המערב מתחיל להבין, כי עדיף הרוע המוכר מאשר הרוע הלא מוכר: עדיף את אסד בשלטון מאשר שתקום סוריה נוסח עירק או מדינת ג'יהאד.

מיד לאחר הלוויתו של אריאל שרון, בוצע ירי רקטי מהרצועה לעבר ישראל, כאשר זוהו נפילות סמוך ליישוב במועצה האיזורית שער הנגב – בתחומה נמצאת חוות השיקמים. שאלה מתבקשת היא: האם ומה הבטיחו לחמאס או לגורמים אחרים כדי שלא יבצעו את הירי במהלך ההלוויה? הרי זה היה הדבר המתבקש לעשות. נגיד שהייתה אזעקה בזמן הלוויה: הייתה מתרחשת מהומה ענקית וארגוני הטרור היו משיגים את האפקט המתבקש.

נגיד שלא הבטיחו, אלא איימו עליהם. הרי זה לא ממש היה אכפת להם, כי הם ביצעו את הירי ישר אחרי הלוויה. בנוסף, אם הם היו מפחדים מאיומים, מצב המדינה היה הרבה יותר טוב. אבל אולי חבל שלא בוצע ירי רקטי במהלך ההלוויה. במקרה כזה, כאשר ג'ו ביידן וטוני בלייר נמצאים באיזור, שומעים את האזעקה ומרגישים את החרדה, אולי היו סוף-סוף הם היו מתחילים קצת להבין את תושבי הדרום.