יוסף עוזר היקר, אני שותף לתחושתך, שבמדרשת שדה בוקר זכינו לטראנס נהדר של שלושה ימי שירה במדבר בזכותם של שני אנשים יקרים אילנה שחף ומירון נומיס.
אינני שותף להערכתך הפוגענית כלפי בעלי הקרחות שישבו על הבמה. יש ביניהם כאלו שהיו בין מובילי מטוסים להפציץ את הכור בעירק, יש ביניהם הלומי קרב שהיו במלחמת יום הכיפורים. כן, מבין בעלי הקרחות האלו היו מפקדים בכירים בצבא הגנה לישראל, שחוו את אימת המלחמה והשמיעו את דבריהם על הבמה מתוך אהבה רבה למדינת ישראל.
לצערי, יוסף עוזר עלית על שרטון של יחס פוגעני כלפי בעלי הקרחות בהעדר איזון בביקורתך. זאת אני כותב כמי ששותף לדעתך, שהיה טעם לפגם במשפט: "המת, אתם יודעים, לפני שלוש שעות נפטר". הכוונה ל
אריאל שרון, שאזלה לו התחמושת ולמרות הכל המשיך לתקוף "בַּקַּו הֲגַנָּה אֲחָרוֹן, בַּכַּדּוּרִיּוֹת הַלְּבָנוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת..." (מתוך שירך המצב הקיומי, אריק שרון).
יוסף עוזר אני מכבד את כאבך לנוכח אמירה לא מכבדת כלפי ראש ממשלה לשעבר, אבל אינני שותף לחוסר האיזון בביקורת שלך כלפי בעלי קרחות שהיו בקו הראשון של החזית...
יוסף עוזר היקר, הבה נגייס מידה של סליחה על אמירה שהיה בה טעם לפגם. אותך, לדבריך, "הבושה הזמינה אותך לכתוב שיר" לכבד את זכרו של אריק שרון, אני מוצא לנכון לשתף אותך בשיר שנכתב על נושא אחר בשדה בוקר אל מול נופי המדבר. גם אותי הזמינה הבושה לכותבו.
מהספסל המשקיף אל נחל צין בתוך סופת נוף משכר של מדבר מתעורר עם שחר ליוו אותי מראות ירידת אברהם אבינו מ
הארץ מפאת הרעב כשפרק י"ב בספר "בראשית" פתוח על ברכי.
המדבר והתיאור בספר בראשית העלו על מחברתי שורות ראשונות של שיר, ואחריהן זרמו פרקים על נדודי בני יעקב מפאת הרעב מצרימה, ואפילו מסע בעקבות הלחם עד לערבות מואב.
יוסף עוזר יקירי, אני מתכבד להגיש לך כשי את השיר "עַד יַעֲבוֹר זַעַם הָרַעַב". כן, כבר אמרתי, גם אותי הזמינה הבושה לכתוב את השיר.
שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד הֶחְלִיקָה פֹּה עַל פָּנָיו שֶׁל אַבְרָהָם
כְּשֶׁיָּרַד מִצְרַיְמָה דֶּרֶך הַמִּדְבָּר
כִּי כָּבֵד הָיָה הָרַעַב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן .
שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד הֶחְלִיקָה עַל פְּנֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי יַעֲקֹב
כְּשֶׁיָּרְדוּ מִצְרַיְמָה פֹּה דֶּרֶך הַמִּדְבָּר
לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר לִחְיוֹת וְלֹא לָמוּת .
שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד הֶחְלִיקָה שָׁם עַל פְּנֵי אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה
כְּשֶׁיָּרַד לָגוּר בִּשְׁדֵי מוֹאָב
עֵת הָיָה רַעַב בָּאָרֶץ .
מִלִּים דּוֹמְעוֹת מֵהַר סִינַי כּוֹאֲבוֹת
עַד הַיּוֹם שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד נָסָה מֵרַעַב,
הוֹלֶכֶת בִּנְתִיבֵי הַלֶּחֶם
לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר בְּאֶרֶץ לֹא לָה .
וּבְתוֹכֵנוּ נוֹהֲמִים וּמִתְלַהֲמִים כְּמֻכֵּי יָרֵחַ אֶל מוּל
שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד הַמַּחֲלִיקָה עַל פְּנֵי
בָּנִים חוֹרְגִים לֶאֱלוֹהִים וּלְאָדָם מִיַּבֶּשֶׁת שְׁחוֹרָה
נָסִים מֵעֲרָבָה אוֹרֶבֶת וּמֵרָקִיעַ קָרוּעַ
לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר .
עַד יַעֲבוֹר זַעַם הָרַעַב בְּנֵי הַיַּבֶּשֶׁת הַשְּׁחוֹרָה הֵם לִי
כְּאַבְרָהָם שֶׁיָּרַד מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָּבֵד הָרַעַב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן
כִּבְנֵי יַעֲקֹב הַבָּאִים לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר בְּתוֹך הַבָּאִים מִצְרַיְמָה
כְּאִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה שֶׁיָרַד לָגוּר בִּשְׁדֵי מוֹאָב .
עַד יַעֲבוֹר זַעַם הָרַעַב, הָאֵימָה וְהַמִּלְחָמָה .
