ומי ישמור על השומרים?

הדילמה המסובכת ביותר שמסעירה את המדינה בשבועות האחרונים: את מי לגייס נגד מי כעד המדינה בפרשת פינטו-ארביב? את הרב הידוע עם קשרים בינלאומיים נרחבים - או את הניצב? להלן כמה הרהורים ללא שום קשר לגיבורי הפרשה. עבדיכם הנאמן אינו עיתונאי-חוקר, אין לי מקורות סודיים, לא יודע מי כאן צודק ומי משקר. נשאיר את החקירה לרשויות אכיפת החוק. אני רק מביא את דעתי כאזרח מין השורה בסוגיה שנוגעת ישירות אלי: מי יותר מסוכן בשבילי ובשביל אזרחים פשוטים, את מי לנטרל, את מי להעמיד לדין גם במחיר של מחילה לפושע אחר, פחות חשוב, פחות מזיק? איזה דג הפעם שמן יותר? הרב שניסה "לשמן", או מי שקיבל את ה"שומן?"

בלי להיכנס למקרה הספציפי הזה (שאני מאחל לניצב ארביב להוכיח את חפותו) בואו לנהל דיון אקדמי מנותק. רב מכובד (לא משנה מאיזה זרם), או - גנרל משטרתי (לא משנה מה שמו)?

אם להסתמך על פרסומים בכלי התקשורת המרכזיים יש לנו פרשה עם שני בעלי כוח בערך שווים - וזאת הסיבה למה נעצבנו מול הדילמה הקשה. הכול יודעים שלא חותמים על הסכם עד המדינה, נגיד, עם ראש ממשלה נגד יועצו בפרשת שימוש לא תקין במיליונים במהלך מערכת הבחירות. כאן האשם העיקרי הוא ראש הממשלה אשר לפחות ידע על המעילה (אחרת מאיפה יש לו מידע בנושא?) ולא מנע. או - לא מגייסים טייקון להעיד נגד רואה החשבון שלו כאשר בתאגיד העלימו מיסים. זה ברור.

במקרה (התיאורטי, התיאורטי בלבד!) של מתן ונטילת שוחד (טובות הנאה, פרוטקציה לקרובי משפחה וכו') בו מעורבים רב וגנרל במשטרה - מי יותר מסוכן לציבור: הרב שהציע כסף - או איש משטרה אשר קיבל (או הסכים לקבל) אותו?

לי אין ספק שהשחקן החשוב יותר כאן - הגנרל. אותה המסקנה - אם זה יהיה לא ניצב אלא קצין משטרה בדרגה נמוכה יותר: ניצב משנה, פקד... אפילו השוטר הזוטר ביותר בשורות המשטרה בפרשת שחיתות - המטרה, היעד יותר רציני עבור החקירה מאשר רב הבכיר ככול שיהיה, או איש עסקים עם חשבון בנק הגדול ביותר, או כול אזרח אחר שלא במדים - ולא משנה, כמה מפורסם הוא.

וזאת מסיבה אחד ויחידה: בשבילי כאזרח קטן לא רב ולא טייקון ולא ידוען לא מהווים סכנה, כי ברגע שנודע לי על רשעותו - אני יכול לנתק כל קשר אתו, להתרחק ממנו, להציל את גופי ונפשי (כמובן - אם לא אחפוץ בעצמי בממון או בטובות הנאה או בתהילה וכדומה). כאן הגורל בידיים שלי.

לא כך פני הדברים כאשר מדובר בשוטר. יש לו סמכויות פוגעניות שנתמכות על-ידי כול הכוח המשטרתי במדינה ובמידת הצורך - כול הכוח הצבאי. למשל, אני הבנתי ששוטר בו נתקלתי - סרח. והפך לעושי דברו של האויב האישי שלי, או במקרה נהיתי עד לאיזה מעשה שלו הלא חוקי. אני מנסה להתרחק - אבל לא מצליח, כי הוא מפעיל את סמכותו ומכריח אותי לבוא אתו לתחנה, עוצר אותי, שם אזיקים, מעמיד לדין. ואני - חסר אונים מולו. ברור שבבית המשפט האמת יצא לאור ואני אוכיח את חפותי - אבל עד אז אבלה בבית מעצר עם פושעים מסוכנים. או העסק שלי יתמוטט. או שמי הטוב ייפגע ללא עוול בגפי. ויש גם מצב שלא אזכה למשפט הוגן כי בידיו של שוטר שסרח גם אופציה של זיוף ראיות, תפירת תיק.

לכן: רב וניצב - ניצב קודם (בתור לבית סוהר על שחיתות). יצעקו: אבל בעלי הון משחיתים את המדינה! לא נכון. שחיתות היא לא תולדה של רצון של בעלי ממון לקבל משהו שלא מגיע להם; שחיתות בסופו של דבר - תוצאה של החלטות ממשלתיות או פרלמנטריות. אם אין "חוק היובש" - אין מבריחי אלכוהול - ולא יהיה צורך לשחד. אין דרגות מס - אין פיתוי לקבל הקלות תמורת הנחות בבתי מלון. חקיקת יתר, רצון לשלוט בכול קוראת לשחיתות, רצון לעגל פינות. כל מי שלא אוהב רבנים מעדיף להעניש את איש דת - אבל שלא ישכח שהחיים שלו תלויים דווקא באיש במדים.

הסוגיה השנייה בנושא. יש אומרים (וכותבים) שאת הרב בכול מקרה יש להעמיד לדין, אין להגיע אתו להסכם עד המדינה, גם אם הוא מסר מידע נאמנה נגד איש משטרה. לחקור את הניצב, במידה ואשם - להעניש, אבל את הרב לשלוח לכלא. אז מה שהוא מסר את המידע תמורת הבטחה למחוק לו כתב אישום?

גישה כזאת תהרוס את כול מוסד גיוס עדי המדינה. מספיק אם הפרקליטות פעם אחת תפעל לפי דרישתו של הציבור (שבימנו זה שם מכובס לכמה עיתונאיים בכירים וצעקנים שהצליחו להפחיד את מערכת אכיפת החוק בארץ) - ומי יסכים בעתיד לסגור עסקה כזאת נגד פושע "שמן"? בלי עסקות כאלה עבריינים כבדים פעם אחרי פעם יתחמקו מהעונש. אז הדרישה להפר הסכם עם הרב בעצם משרתת את האינטרסים של העבריינים המסוכנים ביותר. עסקות עד המדינה לא חותמים עם מלאך, עם איש למופת העטוף בתלית שכולה תכלת. לכן מספיק עם הצביעות; תנו לפרקליטות לפעול על-פי האריתמטיקה הפשוטה: את הדג הדקיק משחררים תמורת הדג השמן. נקודה.