דון פיניטו ממדינת דה-לה שמאטעס

מדינת ישראל מכבר היא מדינה בשליטת הרבנים והמוצלחים ביניהם הם הנוכלים הרב-דונים מתוצרת עצמית ששמים ללעג את הדונים האמריקנים. אם לכל דון אמריקני היו כמה עשרות 'חיילים' לעיתים אפילו חבר מועצה אחד, פה ושם, או חבר קונגרס, מה זה לעומת דון כרב-דון פיניטו בחיר אלוהים שיש לו עשרות אלפי חיילים שישכבו בעבורו על הגדר והם מתפרשים בהמוניהם במדינת ישראל, ארצות-הברית, צרפת, מרוקו ועוד, כמעט גאוגרפיה שלמה במלוא תפארתה! ולנוכל כזה ודומיו, יש עוד קונסילארים שאין לאמריקנים: שרי ביטחון, רמט"כלים, ניצבים ואפילו שרים וחברי כנסת. ביבר אנושי מגוון, אך מסוכן לאין שיעור מהגן הזואולוגי.

קצת כסף פה, קצת מריחת מטעמים מכאן, קצת מכל דבר, מלאכת שוחד מושלמת, ואין סודות מדינה שאינם נחשפים לפני הר-דונים שלנו. על-כך תפארתם ולא על גילויי שכינה וסודותיה.

נמצאים כאלה תמימים התוהים להבין כיצד הפכה הארץ שלנו תוך עשרות שנים בלבד, ממדינה של אחת החברות המתקדמות ביותר בעולם, לכזו שרבים מדי מבין אזרחיה חשוכים, תועים ואובדי דרך. זו מדינה מסוכסת וקרועה בין עדות, נתונה למשיסה של גזענים עדתיים ושוקעת עד אובדן נשימה בהילולות מגוחכות בטעם המאה ה-12 המתנהלות בחצרות רבנים ובהשתטחויות היסטריות על קברים מפוקפקים של צדיקים. המחזות האלה הם רק קצה של תמונה יותר רחבה ומטרידה עד דאגה עמוקה.

"קוו ואדיס" בלטינית, משמעותו בעברית להיכן מועדות פנינו. היה זה גם שמו של הרומן הנודע של הסופר הנריק סנקביץ. תשובה לשאלה הנוקבת הזאת תחשוף אותנו כמו מדינת דה לה שמאטעס קרי, מדינה מסמורטטת, וזה עוד תואר כבוד לה.

מדינה המפיחה בהתמדה רוח-חיים בתעשיית כזבים אמוניים כאלה תוך השתוחחות בלתי-מובנת, הגיעה לשיא חדש ומטורף לא מכבר, בהשראתו של שר הביטחון הנוכחי בוגי 'איש הנחשים' יעלון. אצל אותו יעלון בא השיגעון הלאומי הקיצוני שלו לביטוי אומלל כשהעניק מעמד של חיילי צה"ל לשליחי תנועת חב"ד ברחבי עולם.

מדינה כזאת הממזערת עצמה לדעת עם שר ביטחון מוזר כזה, באמת ראויה להשתבח ברבי-דונים; אם ליעלון מותר להתל בנו - כי אז למה לא יותר העונג הזה להתברך בו לנוכלים המעמידים פני קדושים? זה מזויף ואלה מזויפים. בשורה התחתונה עינינו רואות מדינה המבזה, אכן כך, את דורות המייסדים של הישוב העברי בארץ-ישראל.

לנגד עין כל אנחנו בונים שוב גטו שרוחו אינה שונה מזה שהכרנו במשך דורות. אזור מסוגר ומנותק מהעולם. הפעם זר אינו דוחק אותנו למרחבו המצומצם. אנחנו נדחקים מרצוננו, מגובבים האחד על כתפי השני, לחדור פנימה, מוכי קדחת של משיחיות שאיננה אלא חלום בהקיץ. נשכחה מאיתנו העובדה כי לאורך הדורות כשאנחנו מפקיעים את האמונה מההיגיון, נוצר מתכון לאסון. על-כך נאמר שאין חדש תחת השמש.

מדינה כזו המעניקה לשליחי חב"ד בחו"ל ששליחותם גניבת נפשות, מעמד דיפלומטי צה"לי שכזה, ואיש לא מתקומם על עירומו המכוער של הוגה הרעיון החולני הזה, היא מדינת משוגעים; מדינה המתנהלת באמצעות עסקניים פוליטיים מושחתים שלא היו כמותם.

מדובר במצב מביך של השפלה לאומית. זוהי אפיזודה המסוגלת להאיר עינינו שנבין מדוע לא זכינו במעט הנדרש לחיינו, במנהיגות מוסרית. בלי מנהיגות כזאת הנלחמת לשוויון אמיתי בין כולנו, אין מי שיתייצב בקומה זקופה ובהחלטה נחושה מול שכבת הרבנים שטיבם מכבר ידוע ונעלים מהם, על כפיים נישאים, רב-דונים מתעתעים. הנהגה נכונה של מדינה שפויה הייתה מתמודדת מכבר עם הזעף העכור הזה שגליו מטביעים את כולנו.

אכן, השאלה המרחפת בחללנו, בוחנת כיצד ניתן להתייצב כנגד כל אותם המכונים לייזר, רנטגן, סי.טי. וכיוצא בפלאי-אדם כאלה. כאשר אחד מהם מקיים הילולה ששיאה בריצה מיוזעת וגרוטסקית של הרב-דון המתרוצץ נלעג כאחוז אמוק, ומשליך ניירות מקופלים כסוד מופלא לפתחי חביות בהן בוערת אש אוכלת וקדושה, להבותיהן המתפתלות כנחשים מרמזים על עוצמת כוחו הכביר של אותו אל נורא שאנחנו יצרנו בדמותנו.

לעיתים אי-אפשר להימנע מהרהור כמה טוב היה כשהיו אלילי חרס בעולמנו. אם כעס אדם על אלילו שלא עמד בתקוות שתלה בו, היה מרימו ומנפצו על סלע. כי כך יאה.

איך אפשר שלא להתפעל מהתקשורת החנפה שעושה כותרות מסעירות-עין לאירועים מבישים שכאלה, כאשר בין הנכבדים הטסים ברכבי פאר על חשבוננו להילולות המייללות אפשר למצוא שרים בכירים, ביניהם את שאול מופז שהיה שר ביטחון ורמטכ"ל, פואד בן-אליעזר אף הוא למרבה הפלא שר ביטחון בעברו וחברו הקרוב של מובארק, או הגברת הפרסומאית עם העיניים המצומצמות, ג' יפית שמקצועה והצלחתה מתבססים על הצהרות בדוקות ומכבר היא אייקון של היפים והיפות. ועוד ועוד רבים ורבות כמותם, ליצני האומה החסרה בידור והם חלולים וריקים מתוכן.

כל אלה באים בדחילו להחליף דעות עם הרב-דון בנושאי ביטחון האומה, החינוך והבריאות, ובהזדמנות חגיגית זו לראות ולהיראות ובא שלום על עמך ישראל והם כולם מתחככים זה בזה ואפילו עד שלום דומרני יגיעו ולא יתעלמו ממנו, שכן גם הוא חסידו של הרב-דון בדיוק כמותם.

בין המתחככים והמחוככים נמצאים אישים בולטים ממחוזות אחרים. ביניהם דמויות מפתח בכלכלת הארץ שפורחת כמובן בזכות ברכותיהם של הבבות, וכך למדנו מהלכות המיליארדר לשעבר נוחי דקנר, שיצא בלא כלום ממערכת קשריו הם הרב-דון איפרגן שלו. עם אחד כזה התייעץ המיליארדר בדימוס על כל צעד שעשה בכספי ההמון שנגזל. אכן תוצאות מופלגות השיג מר דנקנר בכלכלו צעדיו עם הרב-דון שלו, נוכל מבריק משושלת מבריקה (?). האם יש צורך להתפעל מהעובדה העגומה שלבסוף יצא מחצר זאת כמעט בלי נכס מנכסיו להוציא את תעודת הבגרות שקיבל מהרנטגן שלו כספר מומחה?

כמעט וניתן לומר בביטחון, שרבים רבים מנכבדי העם הזה שאבו את ביטחונם בתפקידיהם הרמים מחבורת הנוכלים האלה, הרב-דונים הישראלים המעמידים פני קונסיליירים. תוסיפו על אלה משפטנים, ניצבי משטרה שרק הבורא אולי יודע כיצד נעשו ניצבים, ואפילו דונים מקומיים ומסוכנים, המתאחדים בחיבוק-אוהבים אלה עם אלה, ואחר-כך נפרדים לדרכם לעמוד בביצוע משימותיהם: אלה פונים לפיצוץ מכוניות מול גני ילדים, ואלה ישחקו את שומרי החוק המופקדים על חיינו. אז מי נצרך לממשלה, כנסת ומערכות אחרות... על זה לבזבז כסף?

הרב דונים האלה אינם מסתירים את עושרם. הם מגלגלים מאות מיליוני שקלים שספק אם טרחו לשלם עליהם מס הכנסה או מע"מ כמקובל, אולי לפחות משהו בשביל מראית-פנקס. מאות המיליונים האלה לא מגיעים רק מאדלשטיין או מנוחי או מתוחי או מכל אותה שכבה שרוחצת בעושר עצום שרובו מושג בדרכים סמויות. חלק נכבד מגיע מתעשיית איסוף כספים אדירה מאנשים קטנים שבויי אמונות תפלות שמתחילתן זרות ליהדות כשיקוץ.

ברב-דונים שלנו אין אפילו שמץ של צניעות. צאו וראו למשל כיצד חי לו הרב-דון פיניטו בחווילה המוערכת בשווי כספי עצום, במרחק מגע יד מהים שהמהומו בלילה יקל על הגאון המתבודד ביחד עם בוראו להתמקד ללא הפרעה בשיח-חכמים שהם קובעים את הסדר העולמי.

צאו וראו איזה בית לתפארת הקים לעצמו הרב-דון מנתיבות לזכר אביו שמוצג על-ידו כמקובל שלא היה גדול כמותו. מי שילם עבור המבנים האלה? האם שלטונות המס בישראל טרחו אי-פעם לבדוק את מקורות הכסף האגדי הזה? אנחנו האנשים הקטנים מוזעקים לחקירה כאשר ישנה טעות של 100 שקלים, או חסרה קבלה לאמת סכום כזה. מטרידים אותנו השכם והערב כאילו באמת אצלנו מקור הכסף השחור. לא מאות מיליונים, ואולי מיליארדים של רב-דונים, נכדיהם של הבבות. האם לא מדובר במכבסת כסף שחור ענקית שממדיה לא ישוערו? לא סתם חברו לרב-דונים פושעים בולטים כראשי משפחות לשרתם בנאמנות. יד לוחצת ויד רוחצת והשמחה במעונם.

תאמרו לי: מה מקומו של אלוהים בכל המערכת הזאת? ואולי יש למישהו תשובה לשאלה שאינה מרפה, האם נתניהו מודע בכלל לחומרת המצב?

בושה תכסה פנים מול חוסר האונים של המשרד לביטחון פנים, הפועל כשומר סף של קרקס שאין דומה לו. באמריקה לא יכולה הייתה מאפיה לקבור את מתיה מבלי שיהיו שם בגלוי ובנסתר צלמי משטרה וסוכנים סמויים האוספים מידע על כי מי שקשור באותה מאפיה.

בושת המשטרה נחשפה בבלבול חושיה, כשניצבים מניצביה עסוקים כל היום בבחירת מועמדת השבוע לזיון, או בפגישות עם הרב-דונים שלהם לדון בקבלת הנאות קטנות של מה-בכך.

אינני מעלה בדעתי סיטואציה כזו שיופיעו בניו-יורק עורכי דין אצל התובע הראשי לסגור עסקה בשקט. מה זה בשקט? הרי מדובר בחברים מימים ימימה שהיו בוודאי גם מבלים לא מעט אלה עם אלה. אלמלא פרצה ממשרדו של היועץ המשפטי מר וינשטיין ההנחיה "להקפיא" את ההליכים כנגד רב-דון פיניטו, לא היינו מודעים עד כמה מכבר אין מערכת בקרה רצינית בנושאים כה-רגישים. איזה מזל שיחק לו ליועץ שבנקודת זמן מסוימת קלט כי הוא עלול היה להנחית מהלומת קריסה למערכת החוק והמשפט בארץ.

אין ספק כי השר לביטחון פנים, מר יצחק אהרנוביץ, מפכ"ל המשטרה רנ"ץ יוחנן דנינו והיועץ המשפטי יהודה וינשטיין, צריכים לעשות איש את חשבון נפשו וגם ביחד. המערכת הציבורית מעורערת. השתוללות עורכי הדין מגיעה שוב לצריבת עיניים.

חוזרת ומתהפכת מול עינינו השאלה הקשורה בטיב מערכת יחסים פרטיים בין משפטנים במחוזות שונים לרבי פושעים. מכבר צריך היה לחקור את יחסי הגומלים האלה שלא צדק הוא שנמצא לרגליהם, אלא צלצול המטבעות בחשבונותיהם. את המחיר האמיתי משלם כמובן הציבור שאיננו מבין כלל לאן אנחנו מתדרדרים.

אם חקירת רב-דון פיניטו שלנו לא תחשוף את מבנה תעשיית הכספים הזאת שלו, מעט מאוד יקרה עם החשדות הכבדים כלפיו בניסיון לשחד קצין משטרה בכיר ב-200 אלף דולר. תעשיה מתוחכמת זאת של הצדיק הזה חובקת עולם. עלם החמודות הזה יצר לשרותו תמנון מפלצתי ענק השולח זרועותיו לכל מקום בו נמצא כסף, לאיש אין מושג כיצד המערכת הזאת פועלת ואיך היא חוגגת. אולם ברור מדברי עצמו על מערכת היחסים שלו עם ניצב ארביב, כי לא מהיום הוא עוסק בשיחודים שכאלה. אצלו זה תחביב מפותח עד סכנה ציבורית ממשית. גם פרשת הניצב רחוקה מסיומה.

הרב-דון הנוכל הזה פיניטו צמח מול עינינו מינוקא נוכלי לגולם שולט ביוצרו ומשתמש היטב בגנים שקיבל בשפע מאבות אבותיו. מדובר באיש שמשפיע על שוטיו להפיץ סיפורי ניסים על יכולותיו המופלגות כמו בסרט הוליוודי. לדברי רבים מדובר ביצור נעלה המייצר זרמים המחשמלים את הבאים במחיצתו עד שהוא נחשב כתחנת כוח-עליון מהלכת. אם להסתמך על אותם סיפורים מסתבר, כי מי שנוגע בידו או נמצא במחיצתו, מרגיש מייד במעין זרם חשמלי העובר אליו תוך לחיצת כף ידו הענוגה של הינוקא. זה כנראה נכון, אף כי קרוב לודאי שהזרם האלוהי הזה מגיע ממצבר פעוט הטמון באחד מכיסיו העמוקים של הרב-דון.

דרישה אחת צריך להעמיד: את חקירת מעללי הרב-דונים אסור להפסיק מכיוון שחקירת החשודים אפילו טרם התחילה לחשוף קצה הלבה הרותחת. צריך להתמקד בה ולחשוף מעללי "אנשי אלוהים" לעין השמש, ואולי תגיע שוועה לאוזניו הערלות של בורא עולם ותחדד אוזני תמימים בארץ להקשיב לדברי תבונה. ממשלת ישראל לדורותיה שבחסותה צמחה המגיפה הארורה הזאת חייבת לשאת בתוצאות ולפקוח את עיניה לבלימת המאפיות הדתיות. מחובת הממשלה להפסיק את הסעדים הנדיבים עד טירוף לחיזוק האלמנטים הרקובים האלה בעם הנמצא בציון.

ואז ייאמר ברמה: פיניטו לה קומדיה.