הטיל נקרא "חייבאר". הוא יוצר בשיתוף סיני-סורי, ונקרא גם "רקטות ואישי" (Weishi Rockets). הטילים הוטסו לאירן והועמסו על אוניית המשא קלוס סי. לאחר מכן, האונייה שטה לעירק, העמיסה מכולות עם מלט כדי להסוות את הטילים ואז הייתה בדרכה לפורט סודן.

השאלה המתבקשת ביותר שעולה מניסיון ההברחה הזה, היא: למה סוריה שלחה נשק ולא אירן? הרי לאירן יש מספיק נשק משלה שהיא יכולה לשלוח, ובשאר אסד צריך את הנשק שלו יותר מתמיד. לדעתי, התרחש פה מהלך דומה לפרשת אירן-קונטראס. בפרשת אירן-קונטראס, ישראל מכרה נשק לאירן וישראל קיבלה נשק חדש מארה"ב. הכסף שהגיע מהעסקות (לאחר הורדת הוצאות ועמלות) הגיע לארה"ב. הממשל השתמש בכסף הזה, שלא הופיע בספרים, כדי לממן את המורדים בניקרגואה.

מהלך דומה כנראה התרחש גם בניסיון ההברחה הזה. אירן התחייבה להעביר נשק חדש לאסד, אם הוא יעביר את הטילים שלו לידי החמאס. במקרה הזה, סוריה תהיה מרוצה כי היא ממשיכה לקבל נשק, חמאס יהיה מרוצה כי הוא מקבל נשק חדש, ואירן תהיה מרוצה כי ישראל תיפגע. מהלך כזה מראה על מורכבות הביצוע ועל החשיבה הרחבה של הנוגעים בדבר כדי לפגוע במדינת ישראל.

מדינה שנמצאת במרכז הבלגן אבל לא מתייחסים אליה היא עירק. מאז דצמבר 2013 מתרחשת לחימה עזה במחוז אנבר - המחוז הסוני הגדול ביותר במדינה, המהווה שליש מגודלה. היחסים העדתיים בעירק מעורערים מאוד משום שהשלטון השיעי מדיר את הסונים ממוקדי השלטון במדינה, בתור נקמה על הדרת השיעים ממוקדי שלטון במדינה בתקופת שלטונו של סדאם חוסיין.

עם פרוץ הלחימה במחוז אנבר, אירן שלחה חיילים ונשק לעזור לכוחות הביטחון העירקיים. השבוע דווח באתר "אל-מוניטור", כי הנשיא חסן רוחאני פועל כדי להדק את הקשרים עם עירק, וכי שרי החוץ של שתי המדינות נפגשו והסכימו על יישום הסכם אלג'יר (הסכם שנחתם בין שתי המדינות בשנת 1975 הנוגע לגבול בין המדינות; ההסכם הופר בשנת 1980 על-ידי סדאם והדבר הביא לפרוץ מלחמת אירן-עירק).

חלק ממסע ההברחה כאמור היה עצירה בנמל בדרום עירק, כדי להטעין את מכולות המלט שיסוו את המכולות עם הטילים. יכול להיות שעירק הייתה באמת תמימה בכל הסיפור הזה, ואף אחד בנמל לא ידע מה התכולה והיעד האמיתיים של הספינה. אולם, לאור ההתקרבות בין אירן לעירק, קשה להאמין כי ממשלת אירן לא דיווחה לממשלת עירק על כוונותיה. ההתקרבות בין אירן לעירק יכולה לפתוח פתח חדש של ניסיונות הברחה, שיהיו מאתגרים יותר מפעולות קודמות.

כמו בנסיונות הברחה קודמים, גם כאן ניתן לראות שינוי בדרך שבה ההברחה התנהלה. במקרה של קארין איי, האונייה יצאה מאירן, תדלקה בתימן והמשיכה לכיוון תעלת סואץ. האונייה הייתה אמורה לצאת מהתעלה ולהשליך ליד הרצועה את המיכלים האטומים ובהם הנשק.

במקרה של פרנקופ, אונייה מאירן שהובילה את הנשק הגיעה למצרים, שם הנשק הועלה לאונייה אחרת שהייתה בדרכה לסוריה, ולאחר מכן הנשק היה אמור להגיע לידי חיזבאללה. במקרה של ויקטוריה, נשק אירני הוטען בסוריה, הגיעה לטורקיה ומשם למצרים, כאשר הנשק היה מיועד לידי החמאס. במקרה הנוכחי, הנשק הגיע מסוריה, הוטען באירן והיה בדרכו לפורט סודן כדי לשנע אותו יבשתית ולהבריח אותו לרצועה.

למרות שהמקרים והדרכים משתנים, אפשר לראות את אותו גורם שמופיע בכל אחד מהם: אירן. אירן לכל אורך השנים לא הפסיקה את תמיכת הטרור שלה וניסתה ללא הפסק להעביר נשק לידי ארגוני טרור כדי שאותם ארגונים יילחמו את מלחמתה נגד ישראל.

לא מדברים על מה שאמור היה להיות השלב האחרון בהברחת הנשק: החדרתו לעזה. אבל זוהי נקודה חשובה עם השלכות שמעבר למקרה הנוכחי. הטילים יכלו להיכנס לעזה או מעל פני האדמה או במנהרות שמתחתיה. השלטון המצרי אומנם פועל בצורה תקיפה נגד גורמי האיסלאם הקיצוני בסיני, אבל נראה שמקבליו המיועדים של הנשק - בין אם זה החמאס ובין אם זה הג'יהאד האיסלאמי - היו בטוחים ביכולתם להתגבר על המכשול הזה, וזה צריך להדאיג אותנו.

כאמור, אפשרות שנייה הייתה להשתמש באחת מעשרות המנהרות העוברות מתחת לגבול מצרים-הרצועה. המנהרות הללו נבנות בעזרת מלט שמגיע מ...ישראל. והוא מגיע מישראל, כי העולם הנאור, שכל כך דואג לילדי עזה והרבה פחות לילדי שדרות, לחץ עלינו לאפשר להכניס אותו כדי שניתן יהיה לבנות בתים ברצועה. צריך להראות לעולם, למה המלט הזה משמש באמת. וזה קשור גם לנקודה הבאה.

גם בעולם דיווחו על תפיסת האונייה והנשק שהיה עליה, אבל כדאי לשים לב למילים בהם השתמשו. בחלק מהמקומות נאמר, כי ישראל אמרה שהיא תפסה אוניית נשק. כאשר משתמשים במילה "אמרה", יש כאן הטלת ספק בדיווח, שכביכול יש רק דיבורים אבל לא היה מעשה ממשי. וגם אם היה מעשה, הרי שהוא לא רציני כפי שישראל מנסה לתאר אותו.

הדרך הטובה ביותר להעביר את עמדת ישראל במצב הזה היא העיניים. לאחר הגעת האונייה לאילת, צריך להכין כמו בפעמים קודמות תצוגה של הנשקים, ולהביא כמה שיותר גורמי תקשורת שיראו את האמת, ולא יצטרכו להטיל ספק ברצונה של אירן לפגוע בישראל.