שלושה ימים לאחר שהפרקליטות החליטה שלא לחתום על הסדר טיעון עם שולה זקן ושלושה שבועות לפני פסק הדין במשפט הולילנד, דומה שהסיפור גמור. זקן הציעה, המדינה סירבה, עכשיו השופט דוד רוזן יחתוך. אבל למעשה, לזקן יש עוד אופציה, ולצד זאת - הפרקליטות עודנה חייבת לנו הסברים, שבהעדרם ננסה אנחנו לרדת עוד קצת לעומקה של ההחלטה.


האופציה של זקן


עורכי דינה של זקן, עופר ברטל ודב גלעד כהן, יכולים לבקש מרוזן להחזיר אותה לדוכן העדים. נכון, כתיבת פסק הדין עדיין בעיצומה, אך נאשם יכול לחזור בו מכפירה גם כאשר השופט כבר מקריא את הכרעתו. נכון, חזרה מהכפירה יכולה להיעשות גם בכתב (כמו התגובה הראשונה לכתב האישום), אך זהו חוסר נימוס וגם לא רציני במשפט כל כך מרכזי ומורכב.

לזקן יש יותר מה להרוויח מאשר להפסיד ממהלך כזה. אכן מדובר בהודאה שלצידה כמובן הרשעה בטוחה ועונש שאינו מוסכם עם המדינה, אך כל מי שמכיר את התיק יודע שממילא הסיכוי שתורשע גדול (וכנראה גדול משמעותית) מהסיכוי שתזוכה. לכן, זקן יכולה להמר - כצעד של כמעט-ייאוש - על כך שהודאה ומתן גירסה מפורטת יביאו להקלה מסוימת בעונשה. בלי מהלך כזה, היא צפויה לכמה וכמה שנות מאסר אם תורשע. אם תחזור לדוכן העדים, היא תוכל לעשות את מה שכנראה בוער עכשיו בעצמותיה: לספר את גירסתה בנוגע למעשיו של אהוד אולמרט, לכל הפחות בתיק הולילנד.

רוזן מצידו לא יסרב לבקשה כזו, לא רק בשל הצורה הלא-פורמליסטית שבה ניהל את התיק, אלא כאמור משום שנאשם זכאי לחזור בו מכפירתו. במקרה כזה, זקן תעמוד כמובן לחקירה נגדית של המדינה, ומה שיותר מכריע - מצד פרקליטיו של אולמרט. קרוב לוודאי שיהיה צורך לזמן מחדש גם את אולמרט, וההגנה גם תרצה לפגוע באמינותה של זקן ולהציג ראיות להתנהלותה הבעייתית (לשיטתה) לאורך השנים. זה אומר: לפתוח מחדש חלק מהמשפט וכמובן לדחות את פסק הדין (אם כי רוזן יוכל לפרסם פסק דין חלקי בנוגע לנאשמים שאינם קשורים לזקן ואולמרט).

האם זה יקרה? אם יש דבר אחד שלמדנו בתיק הולילנד, הוא שהכל אפשרי. החל מתהפוכות בגרסאות, עבור בנאשמים שחשבנו שיעשו הסדרי טיעון ולא עשו, וכלה בקרע חסר התקדים בין זקן לאולמרט. לכן, גם מהלך כזה לא יפתיע.


החלטת הפרקליטות


ניתחתי פה (יום ו', 8.3.14) את החלטת הפרקליטות, ובין היתר ציינתי שלפחות בנוגע לתיקי ראשונטורס וטלנסקי - דומה שהיה מקום כן לנסות להביא את זקן לעדות. אז למה זה לא נעשה? הנה הסבר אפשרי, שאולי מתווסף להסברים אחרים, אולי אין בו ממש, אך שווה לחשוב עליו.

כידוע, יהודה וינשטיין מנוע מלגעת בתיקי אולמרט משום שהוא היה סניגורו בפרשת ראשונטורס. לכן, ההחלטה התקבלה בידי פרקליט המדינה, שי ניצן. אבל וינשטיין הוא הבוס של ניצן, וראו מה אומרת המשנה של וינשטיין, דינה זילבר, בספרה "בשם החוק":

"[מני מזוז] יזם מהלך של שינוי בהליך הבחירה של פרקליט המדינה, באופן שהוא ייבחר על-ידי ועדת איתור בראשות היועץ המשפטי לממשלה. זה נעשה על-מנת לחדד את המבנה ההיררכי וליצור הליך בחירה שיבטיח הרמוניה ביחסי העבודה בין היועץ לפרקליט המדינה".

וינשטיין כמובן עמד בראש ועדת האיתור שהמליצה למנות את ניצן לתפקיד. הוא דחף את המינוי של ניצן חודשים רבים, כולל מול התנגדות פוליטית מן הימין. וכאמור, הרעיון הוא שתהיה הרמוניה בין היועץ המשפטי לבין פרקליט המדינה, תוך שברור שהיועץ הוא העומד בראש המערכת והפרקליט כפוף אליו. האם במצב כזה יכול ניצן להתעלם לחלוטין מכך שאולמרט היה לקוח של וינשטיין?

כדאי להזכיר שאשתקד החליט פרקליט המדינה הקודם, משה לדור, לסגור את התיק נגד אולמרט בפרשת המינויים הפוליטיים. לדור קבע, שיש ראיות לכאורה נגד אולמרט, אבל לא צריך להרבות בתיקים נגדו. הנימוק הזה היה עלבון לאינטליגנציה: הרי ברור שעם עבריין סדרתי מחמירים יותר מאשר עם עבריין חד-פעמי. לדור, שלא היסס להעמיד לדין את אולמרט פעמיים, קיבל פתאום פיק ברכיים. מה השתנה? - הפעם וינשטיין הוא הבוס שלו.

כל עוד הפרקליטות אינה נותנת לנו הסברים מנומקים ומפורטים, החשש הזה ימשיך לרחף מעל ההחלטה המשמעותית הראשונה של ניצן, וימשיך להטיל צל העלול ללוות אותו כל תקופת כהונתו.