צמצום משמעותי של מספר הח"כים

120 משכורות שמנות, לפחות 120 לשכות, לפחות 120 מכוניות, כספי קשר עם הציבור, מאות עוזרים פרלמנטרים, מזכירות, אנשי תחזוקה משמר הכנסת ועוד, וכל זה על-מנת שכאשר מגיעים להצבעה על 3 נושאים חשובים, יחתמו חברי הקואליציה על ברית אחים חדשה (המקור – ynet), ברית אשר מאשרת את ההצבעה של סיעות הקואליציה בעד החוקים, אשר בה אין שם פסול.

לא פעם מוטלת משמעת קואליציונית ומחייבת את חברי סיעות הקואליציה לתמוך בהצעות חוק, אך עיון בהמשכה של אותה ברית מבהיר כי האחים לברית מתחייבים גם לכך ש"כל ההסתייגויות שהוגשו על-ידי חברות הקואליציה בנוסח החוק הסופי כפי שהוגש על-ידי הוועדה יורדו עד... כל הסיעות תצבענה נגד ההסתייגויות, בכל אחד מהחוקים..."

הקואליציה תתמוך בחוקים, הסתייגויות האופוזיציה קרוב לודאי שתידחינה, אבל לסתום מראש גם את פיהם של נציגי הקואליציה?

60 מיליון שקל

ואם מפלגות הקואליציה מחליטות מראש בהסכמים חתומים לבטל מראש את ההסתייגויות של חבריהן, מי צריך את כל הדיונים האלה? האם הכנסת היא קרקס ואנו הצופים המטומטמים שמביטים בהם כאשר "עושים מעשה חקיקה" אך בפועל הכול סגור וחתום מראש?

ואם זה המצב, לא חבל על כל הכסף? ולהזכיר לכולנו, רק שכר חברי הכנסת עובר את ה-60 מיליון שקל בשנה. הוצאות נוספות על חברי הכנסת עולות לנו עוד 60 מיליון שקל בשנה והתקציב השנתי של הכנסת בסה"כ הוא יותר מחצי מיליארד שקל בשנה (על-פי נתוני 2013).

ולכן, במסגרת שדרוג המשילות בישראל ולאור ההתפתחות המאד מקוממת מעשי ידיה של הקואליציה הנוכחית, ראוי לצמצם את מספר חברי הכנסת לשלושה חברים. האחד יישא בתפקיד היו"ר, ובנוסף אליו יכהנו שני חברי כנסת, אחד מהאופוזיציה והשני מהקואליציה, ומשקלם בהצבעות יהיה על-פי משקל הקואליציה והאופוזיציה בבחירות, כך נוכל להתאים את ההוצאות על הכנסת לתועלות המוכתבות מברית האחים לעיל, ובא לציון גועל.