קרים הוא רק יריית הפתיחה

סיפוחו של חצי האי קרים לרוסיה אינו יכול שלא ליצור אסוציאציה מצמררת עם סיפוחו של חבל הסודטים לגרמניה הנאצית. מה שעשה היטלר לצ'כיה - עושה עכשיו פוטין לאוקראינה. ואכן ניתן לראות בפוטין היטלר מודרני, שאינו בוחל לאמץ את דוקטרינת הכיבוש של הצורר הנאצי.

הסיפוח של חצי האי קרים הוא, לפיכך, יריית הפתיחה, וההמשך כמובן עוד יבוא. שהרי מנוי וגמור עם השליט הרוסי להחזיר לארצו בראש וראשונה את הטריטוריות ש"נגזלו" ממנו, עם התמוטטות המשטר הקומוניסטי בהן. לאחר מכן הוא ודאי לא יבחל גם לבוא חשבון עם אותן טריטוריות מזרח-אירופאיות, שהשתחררו מן העול הרוסי ללא מרידה.

כך או אחרת ברור למדי שפוטין אכן אינו מתכוון לנוח על זרי הדפנה של חצי האי קרים. תיאבונו רק עשוי לגדול עד להשגת כל יעדיו, ואלה עשויים, ככל הנראה, ליפול לידיו כפרי בשל. הדעת נותנת שכוחן של מדינות כמו הונגריה, צ'כיה, פולין ובולגריה, לא יעמוד להן במאבק עם הדב הרוסי. גם אין שום סיכוי שארה"ב, או ברית נאט"ו, יגלו התערבות אקטיבית במאבק חזיתי עם רוסיה של פוטין.

כפרי בשל

ארה"ב, השקועה בבעיות עד צוואר, היא היום נמר של נייר יותר מתמיד. חזקה עליה שבתרחיש אפשרי של איום-פלישה רוסי לאחת מגרורותיה של בריה"מ לשעבר - היא לא תנקוף אצבע ולכל היותר, כמו כלב נובח - היא לא תנשוך.

גם מי שישליך את יהבו על ברית-נאט"ו - יתבדה בוודאי. אחרי ככלות הכל, ברית המדינות הצפון-אטלנטית היא היום אימפוטנטית פי כמה ממה שהייתה בזמנה של ברית-ורשה.בשנות ההגמוניה הקומוניסטית. במצב שכזה יפלו מדינות מזרח-אירופה כפרי בשל בידיה של רוסיה, ולא מן הנמנע שבלא שפיכות-דם.

במבט לאחור ניתן רק לפלוט אנחת-רווחה על שהמזל פשוט שיחק למערב בשנות מלחמתו הקרה עם הגוש הקומוניסטי, שלו רק רצה - יכול היה לכבוש את אירופה ללא ניד-עפעף. כי כאז - כן היום - המערב מתעורר למציאות באיחור מצמרר.