המהפך האמיתי הוא במפלגת העבודה

מעטות המילים המשאירות את חותמן על דברי הימים של מדינה. מהפך היא אחת מהן, אותה הכרזה של מר מרקע חיים יבין אודות נצחון הליכוד ונספחיו בשנת תשל"ז. האירוע נתפס כרעידת אדמה פוליטית שבו נפסקה שושלת השלטון של מפלגות הסוציאליזם לשמותיהן השונים.

אלא ש"המהפך" ההוא לא היה מהפך כלל ועיקר. למעשה, מדובר בתופעה פוליטית שגרתית לחלוטין במדינת חוק דמוקרטית שבה בית המחוקקים מייצג את בחירת האזרח. העובדה שמפלגת השלטון הייתה למיעוט, ומוסרות השלטון עברה לאופוזיציה עד לבחירות הבאות, היא שגרתית לחלוטין ואינה מסמנת מהפך רעיוני עמוק אלא להפך: דבקות ברעיון הבסיסי של מדינת חוק בעלת מוסדות יציבים.

כשמסרה מפלגת העבודה את השלטון לליכוד, היא לא עברה שום מהפך רעיוני, אלא צייתה לחוקי המדינה, ועשתה את עבודתה נאמנה כאופוזיציה ציונית. כאשר ב-1992 השיב הליכוד את השלטון למפלגת העבודה בראשות יצחק רבין, היה זה מהלך שגרתי במדינה דמוקרטית.

המהפך האמיתי במפלגת העבודה חל בימים אלה ממש. נצטט מספר אמירות של מנהיגים וחברי כנסת מן האופוזיציה לממשלת נתניהו, בין אם נאמרו השבוע או בעבר:

אמירה ראשונה של אחמד טיבי, חבר כנסת, יועץ לטרוריסט מספר אחד יאסר ערפאת: הפלשתינים לעולם לא יכירו במדינה יהודית. קבלת דרישה זו הוא ביטול של הנרטיב הפלשתיני.

אמירה שנייה, על שלט של חרדי בירושלים: התורה אוסרת על שלטון יהודי.

אמירה שלישית, של ח"כ ג'מאל זחאלקה (2007): אין להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית משום שבכך תקופח זכות השיבה של הפלשתינים.

אמירה רביעית, מפי גורם חרדי בכיר: "נמליץ לממשלה על טיבי לפני שנמליץ על ביבי".

אמירה חמישית, של חרדי: "אתה חושב שאנחנו נרוץ להצביע במשאל עם על איתמר או תפוח? נראה לך? אין לנו שום דבר עם המקומות האלה".

מקבץ אמירות זה הוא רק הקצף על פני נחשול של הבעות דעה וסיפֵּרים שמסתכמים לשלילת עקרונית של רעיון המדינה היהודית, שלילת זכות-קיומה של ריבונות יהודית, ושלילת הציונות כמכשיר להשגת ריבונות יהודית בארץ ישראל בכל מקום שהוא. החרדים והערבים מסכימים כי לערבים זכות וחובה למשול, וליהודים חובה לקבל עליהם ממשל שאינו יהודי, לקבל עליהם מוראה של מלכות, כל עוד היא מלכות זרה. וסיכם זאת ח"כ חיליק בר (העבודה): "יש פה שיתוף פעולה מרגש בין חרדים, שמאלנים וערבים".

השבוע, באופן רשמי, העמיד ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג את מפלגת העבודה בראש הגוש השולל את הציונות המתריס כי הריבונות היהודית בארץ ישראל היא פשע שאין לו כפרה. על-מנת להדגיש את השלילה של הציונות, של הממלכתיות היהודית, החרים הרצוג את מליאת הכנסת, החרים את ראש ממשלת ישראל, החרים את המנהיגות הנבחרת של מדינת ישראל, החרים את ישראל, גם בעת שמנהיג זר ואוהד יושב באולם המליאה.

כמה אירוני שחלק חשוב מדבריו של ראש ממשלת בריטניה, זו שגם הקימה את הבית הלאומי לעם היהודי וגם בגדה בו, עסקו בתנועות החרם על ישראל המתרבות בעולם. וכך אמר ראש ממשלת בריטניה:

"...גם כיום ישנם בני עוולה המטילים ספק בזכותכם להתקיים... בריטניה מתנגדת לחרמות. ולאלה שאינם שותפים לשאיפותי, אלה הרוצים להחרים את ישראל, יש בפי מסר ברור. אם מדובר באיגודים מקצועיים במסע תעמולה להחרים ישראלים, או מוסדות להשכלה גבוהה המנסים להחניק חילופים אקדמיים, מקומה של ישראל כבית לאומי לעם היהודי לעולם לא יתבסס על הצהרות חלולות של פוליטיקאים חובבניים".

שמעת עורך דין הרצוג? מבחינתו של משקיף זר, מי שמחרים את המוסדות הלאומיים של מדינת היהודים אינו אלא פוליטיקאי חובבן. חבריו המפוקפקים של הפוליטיקאי החובבן הם יהודים גלותיים השמים בטחונם בגויים, יהודים שהגולה בנשמתם, שהמכבים, הרמב"ם והאר"י ומלכי בית-דוד הם אויביהם. בעלי בריתו המפוקפקים של הפוליטיקאי החובבן הם שונאי ישראל מקצועניים מבית מדרשו של חאג' אמין אלחוסייני - זחאלקה, טיבי, בראכה, חנין וזועבי. בני בריתו של הפוליטיקאי החובבן הם יהודים השוללים פעולה ריבונית להגנת בתיהם שלהם, כמו אילן גילאון החי תחת מטר טילים ודורש להיכנע לטרור במטבע של אדמת ארץ-ישראל.

המהפך האמיתי של מפלגת העבודה נעוץ בעמידתה בראש גוש פוליטי המתנגד אידיאולוגית לדרכה ההיסטורית של מפלגת העבודה, לציונות, לריבונות ולצדק חברתי. עכשיו מפלגת העבודה עומדת בראש גוש פוליטי השולל ציונות, שולל ריבונות יהודית, ותובע טפילות חברתית מכוח משקלו האלקטורלי.

האם היה הנשיא חיים הרצוג - שגריר ישראל באו"ם, אלוף בצה"ל וקצין מודיעין בשירות הוד מלכותו - מציב עצמו בראש שועלי שלילת-הציונות, רק כדי לספק את תאוותו הפוליטית? האם היה חיים הרצוג מחרים את מליאת הכנסת של המדינה היהודית ביחד עם זועבי, זחאלקה, טיבי וליצמן?

מסופקני.

לבוז'י הרצוג יש עדיין ההזדמנות לבדל עצמו מן השועלים ולשוב להיות חבר מכובד בבית המחוקקים של המדינה היהודית. והיה אם לא, אני מקווה שבסיס הבוחרים של מפלגת העבודה ההיסטורית, הציונית, יקום עליו ויהפוך אותו לחיק חבריו הרע"ם-תע"ל החד"שים.