מעשה בכתב יד ישן <br>

ידיד שלי עבר דירה והארגזים נשארו מוטלים בפינות החדרים ובמסדרונות עד שרעייתו, מורה עסוקה, התפנתה לפנות בעצלתיים ארגז אחרי ארגז. בשבוע שעבר התקשר אלי בהתרגשות: "שמע, מה שהיא מצאה... כתב יד שנתתי לך לפענח לפני כשלושים שנה. מצאתי את כתב היד ואת ההערות שלך. אני זוכר, שהיא התפעלה ממה שכתבת"...

לפני הכל, אני מבקש לומר לכל הספקנים: גרפולוגים אומרים שטעות להגיד "כתב יד" ויש לומר "כתב מוח", כי ידנו משרבטת את מה שהמוח מכוון. לכן הגרפולוגים יכולים להסיק מסקנות מכתב היד. ואולי אקדיש לכך פוסט מיוחד בעתיד.

כאן צריך לבוא גילוי נאות, כמקובל אצל עתונאים: בעבר עסקתי להנאתי בגרפולוגיה. מקצוע הולך ונעלם עם התרבות המחשב. התרבות ויראלית, שמסלקת מן השולחן את הכתובים ביד. זכרתי את הסיפור שלנו, אבל כמובן לא זכרתי את כתב היד ואת מסקנותיי. את האיש, כמובן, לא הכרתי ולא ידעתי ואינני יודע מי הוא. אבל בעלה של המורה סיפר לי כי הכותב הוא יו"ר ועד ההורים. והיתר - עלי.

המלה הראשונה שכתבתי בדוח הלא רשמי שלי הייתה "קרציה", והוספתי: "בכתב היד יש המון סימנים של דקדקנות וכניסה לפרטי-פרטים".

ראיתי שהאיש פעיל ובעל יכולת עשיה. הגדרתי אותו כ"אדם פעיל. אדם חושב, שעושה דברים בשם ערכים וערכים אמיתיים מנחים אותו. אבל קשה לעבוד איתו".

המשך הניתוח הסביר מדוע: "מאד דוגל בכבוד. רודף כבוד ואוהב כבוד. אצלו זה מוגזם בצורה קשה ונדמה לי שיש לו אגו חולני. מן הסתם רגש נחיתות".

על האיש שלא ראיתי מעודי כתבתי שהוא "גנדרן בהופעתו" והוספתי גם "מצטעצע במלים". לא תמיד אלה תכונות חופפות, אבל לפעמים כן.

המשכתי ללכת בעקבות הגדרת ה"קרציה" והוספתי שהוא "נחש ועקשן". למסקנה זו הובילו אותי סימנים של "דקדקנות בפרטים + עקשנות + אהבת כבוד". הוא "משתדל לעשות רושם של אדם נורא טוב, כמעט הומני, אבל - לא נוח לעבוד איתו". בקיצור, "אגואיסט".

כשקבלתי טלפון חוזר, השיב ידידי בשם אשתו: "הגזמת כשעשית אותו טוב מדי. הפחתת בתכונותיו"...

אפשר?

אוי, פגישה שכזאת.

שני חברים נפגשים אחרי ארבעים שנה, ומודדים במבט זה את זה.

אומר האחד בנימוס: "וואי, כמה שאני הזדקנתי"... (מבוסס על מקרה אמיתי).

מתקן מים לכלבים

אני אוהב דברים שעשו אנשים חכמים. בפארק בגין הגדול והיפה בדרום תל אביב ראיתי חפץ כזה. במקרה נפלה עיני עליו: ברזיה קטנה למים. המיוחד שבה: עודפי המים, שיזרמו לחול וייצרו שלולית בוץ, ניגרים בתעלות צרות אל מיכל, שבו יכולים לשתות כלבים.

מישהו חשב וזה פרט ראוי להערכה.