ב-5 במרס 2014 הצביע בית הנבחרים האמריקני 1:410 בעד הצעת חוק המגדירה את ישראל "שותף אסטרטגי בכיר" ומרחיבה את שיתוף הפעולה הביטחוני והאזרחי. הרוב הסוחף הצפוי גם בסנאט מדגיש את התמיכה השיטתית וחוצת-המפלגות בישראל, המופגנת על-ידי שני בתי הקונגרס, שהם – בניגוד לכנסת – זרוע ממשל עצמאית ושוות-כוח לזרוע הממשל הנשיאותית.
בניגוד לתובנה המקובלת, לקונגרס הפרו-ישראלי יש את הכוח להגביל, לשנות, להשעות, לבטל, לממן ולייבש מדיניות של נשיא, גם בתחומי חוץ וביטחון. אומנם צירי בית הנבחרים והסנטורים מתמקדים בנושאי-פנים - שהם המעסיקים את הבוחרים ואת מערכות הבחירות לקונגרס - ולכן מעדיפים שנשיא יוביל את מדיניות החוץ והביטחון. אבל, כאשר נשיא מתנהג כקיסר, מנצל לרעה את מעמדו, מתעלם בבוטות מהקונגרס, מפיר חוק, דבק במדיניות כושלת, או סוטה משמעותית מדעת הקהל, הקונגרס מסוגל להפגין שריר חזק ולכפות רצונו על הנשיא.
עצמאות הקונגרס מתוגברת על-ידי ההבדל בין הנשיא לבין חברי הקונגרס בכל הקשור לציבור בוחריהם, משך כהונתם וסדר יומם. נשיא נבחר על-ידי כלל הבוחרים ב-50 המדינות, מוגבל לשתי כהונות ושואף לקדם סדר יום כלל-ארצי, שאפתני בטווח-קצר של 4-8 שנים. לעומתו, צירי בית נבחרים וסנטורים נבחרים על-ידי בוחרים באזור בחירה מצומצם ובמדינה בודדת לשנתיים ושש שנים בהתאמה, ללא הגבלת מספר כהונות, ועוסקים בסדר יום מקומי ומדינתי, בהדרגה ולטווח-ארוך.
הקונגרס חזק מהכנסת ומכל רשות מחוקקת כתוצאה מליבת החוקה האמריקנית שנועדה למנוע עוצמת-יתר של הרשות המבצעת (נשיא).
מכאן מאפייני יסוד של שיטת הממשל בארה"ב כגון: שלוש רשויות ממשל המוגבלות בכוחן, הפרדת רשויות מוחלטת, ריסונים ואיזונים מעיקים ורשות מחוקקת (קונגרס) השולטת על התקציב, מוסיפה וגורעת משרדי וסוכנויות ממשלה, מאשרת/דוחה כל מינוי בכיר של הנשיא, ובעלת כוח להדיח נשיא ולהכריז על מלחמה ולסיימה. הנשיא הוא מפקד-העל, אך רק ככל שהקונגרס מאשר ומתקצב.
למשל, הקונגרס מונע מאובמה אשרור אמנה לצמצום ניסויים גרעיניים, ואילץ אותו למנוע את גינוי ישראל במועצת הביטחון באו"מ ולבטל את העתקת מחנה מעצר הטרוריסטים המוסלמים מגואנטנמו לארה"ב. הקונגרס הפסיק את המעורבות הצבאית של ארה"ב בווייטנאם, לאוס, קמבודיה, ניקרגואה ואנגולה, קטע את יחסי ארה"ב עם המשטר הלבן בדרום אפריקה, עיצב מחדש את קהיליית המודיעין ואילץ את ברה"מ לפתוח את שערי ההגירה.
ב-1957 הצליח הקונגרס לשנות את עמדת הנשיא אייזנהאואר שאיים להטיל סנקציות על ישראל ולחייבה לסגת מכל סיני. אבל ממשלת ישראל שמטה את הקרקע מתחת לרגלי הקונגרס כהסכמתה לנסיגה מלאה מסיני. ב-1990 - 1992 שודרג שיתוף הפעולה עם ארה"ב ביוזמת הקונגרס למרות התנגדות הנשיא. כאשר מזכיר הימייה ביקש מהסנטור דניאל אינוייה לבטל את יוזמתו לשדרוג מתקני נמל חיפה במימון אמריקני לשימוש הצי ה-6, השיב הסנטור: "לפי החוקה אני מפקח על משרד הימייה ולא להפך..." ואכן, נמל חיפה שודרג למרות התנגדות הנשיא.
קריאת תיגר על הנשיא בנושאי חוץ וביטחון מהווה משימה קשה, אך הקונגרס המחיש את יכולתו לבצעה, במיוחד כאשר מדובר בנושא – כמו ישראל – הנהנה מתמיכה רחבה ודו-מפלגתית בציבור ובשני בתי המחוקקים.
