אסור לוותר על בשר <br>

אל מול המערכה הכבדה הניטשת מכבר במדינה כנגד צריכתו של בשר בתפריט היומי, הגיעה העת לנפץ כמה מיתוסים שהשתרשו, מן הסתם, בעטייה. על-פי קמפיין אגרסיבי מאוד מוגדרת צריכת הבשר כ"רצח" לשמו, בעוד שקמפיין סולידי יותר ממליץ להימנע ממנו יום בשבוע.
למען הגילוי הנאות צריך להודות ששני הקמפיינים האלה פשוט חוטאים ליעדם, כך שאל מול ה"עליהום" הזה על הבשר צריך, מן הסתם, לשים את הנפש בכף כדי לסנגר על צריכתו. אלא שאת האמת אין עוד להסתיר: בתפריט היומי לא קיים, עדיין, תחליף תזונתי ראוי למרכיבים החיוניים שמצליח הבשר לספק לגופנו. חזקה על כל מומחה של מזון שיאשר זאת.

לא בכדי נחשב הבשר לאורח קבוע על שולחנם של מי שנמנים עם כל שכבות הציבור. הדבר נובע מכך שהוא נחשב למוצר שמכיל יותר מכל מוצר אחר רכיבים תזונתיים חשובים ובסיסיים לבריאות. תזונאים יודעים לספר שצריכה קבועה של בשרים, הבאים אל פינו, מספקת לגוף אבני-בניין חיוניות כמו חלבונים, מינרלים, ברזל, חומצות-אמינו וויטמינים שונים, שאינם מצויים באותה כמות במי שמתחזים להיות, כביכול, תחליפיהם.

מרכיב חיוני

המציאות מוכיחה כי מי שאינם צורכים בשר באורח קבוע סובלים, בדרך כלל, מחולשה, מבעיות-דם כמו אנמיה, ומבעיות בריאות אחרות. כך או אחרת, בשר הוא מרכיב מרכזי לא רק בצריכה היומיומית הרגילה, אלא גם בדיאטה מוכרזת.

ראוי להזכיר כי בארגנטינה, מדינת הבשר מספר אחת בעולם, מועט ביותר מספרם של חולי הסרטן, ככל שהמחלה מיוחסת לצריכה לא נכונה של מזון. גם יוצאי מרוקו ותימן, המרבים לצרוך את "האדום-האדום" הזה, מצויים בתחתית נפגעי הסרטן של מערכת העיכול.

ערכו התזונתי של נתח-בשר מושפע מצורת הבישול או הצלייה שלו, וגם כמובן ממקורו: עוף, בקר או הודו, המכילים חלקים שתכולת השומן שלהם גבוהה, בעוד שבאחרים היא נמוכה. בשר-עוף או הודו רזים, אומנם, יותר מבשר הבקר, אבל זה האחרון מכיל יותר ויטמינים. יש לזכור כי על ערכו התזונתי של הבשר משפיעה גם מידת-עיבודו. ככל שהוא מעובד יותר - יורדת מידת איכותו וערכו התזונתי. לכן, בשר שהוא פחות מעובד הוא כמובן יותר בריא.

נזק גופני

כך או אחרת, סרבני הבשר, אם כטבעונים ואם כצמחונים, אינם מצליחים לספק לגופם את אותם יסודות חיוניים שהאדום-האדום הזה מספק להם. מחקרים מוכיחים כי בשל כך הם לא רק חשופים לתשישות, אלא בעיקר נגרם נזק לעורם, כשמראם החיצוני מזקין אותם.

כדי להמחיש את הנזק הגופני שממיטים על עצמם סרבני הבשר, אני נזכר במי שהייתה בזמנה הכוהנת הגדולה של הטבעונים במושב אמירים. נאמנה לתורתה היא הכריזה שנים ארוכות מלחמת-חורמה על מזון מן החי, אך נפטרה בעצמה, טרם זמנה, כשהיא תשושה, חיוורת וחרושת-קמטים, שרק הזקינו אותה מחמת העדרם של אותם מקורות-אנרגיה חיוניים, שהבשר אמור היה לספק לגופה.

ויש לי עוד תזכורת נכבדה לחיוניות הבשר מאונקולוג בכיר בעבר. שנהג להנחות את מטופליו שלא להימנע, חלילה, מצריכת ה"אדום-האדום" הזה, דווקא במצבם כחולי-סרטן, כדי שלא להחליש עוד יותר את גופם הדווי. מסתבר שחולים אשר נענו לקריאתו והמשיכו לצרוך בשר בתפריטם - האריכו, בסופו של דבר ימים יותר מאלה שנמנעו מלעשות זאת.