צביעות, אטימות, שרלטנות <br>

שלושה מאמרים בידיעות אחרונות (יום ג', 1.4.14) בנוגע למשפט הולילנד צדו את עיני. הראשון מגלם צביעות, השני מגלם אטימות, השלישי מגלה שרלטנות. וצד את עיני גם המאמר שלא נכתב.

סימה קדמון מגלה את אמריקה: "אהוד אולמרט, האיש שליווינו מימיו הראשונים בפוליטיקה... עשן הסיגרים והניחוח היוקרתי שאפף אותו הפך במהלך השנים לעננה של חשדות ואישומים... נדמה שהפרקליטות, שדיברה בראשית הדרך על פרשת השחיתות החמורה בתולדות המדינה - לא הגזימה... לאן הגענו. זה מה שהרגישו אתמול כל כך הרבה אנשים".

גב' קדמון כנראה שכחה שהיא הייתה מבכירי המגוננים על אולמרט בעיתון שגונן עליו במשך כל שנות השחיתות, החקירות, האישומים וגם ההרשעות. גב' קדמון כנראה שכחה שאצלה אולמרט היה זך וישר, כל עוד ניתן היה להשתמש בו כדי להילחם באויב הציבור מספר 1: בנימין נתניהו. אז עכשיו היא בהלם, עכשיו היא מדברת על "חלחלה" ו"זוועה".

שמעון שיפר נותר שופר נאמן. הוא מספר על "מקורבי אולמרט" ותגובתם לפסק הדין, על ההכחשה העיקשת והנמשכת. והוא גם משכתב את ההיסטוריה: "קיימת נטייה לשכוח ולהשכיח שבשנותיו בראשות הממשלה מילא את תפקידו בכישרון רב והנהיג באופן שזכה להערכה עצומה מבית ומחוץ". תזכירו בבקשה למר שיפר, מי היה ראש הממשלה במלחמה היחידה בה ישראל לא ניצחה - מלחמת לבנון השנייה. תזכירו בבקשה למר שיפר, מי היה מוכן לתת לפלשתינים למעלה מ-100% ממבוקשם ולקרוע לגזרים את העם הישראלי.

שיפר גם מבצע לוליינות שהייתה מזכה אותו במדליית זהב אולימפית: "די אם נקרא היטב את הדברים שכתב השופט רוזן על שולה זקן, שקרוב לוודאי תבלה שנים ארוכות בכלא... כדי להגיע למסקנה שהגיע הזמן להניח לאולמרט". וזה אחרי שהוא אומר שעל הפרקליטות לגלות חמלה (כלשונו) ולוותר על חקירת החשדות לשיבוש הליכים מצידו.

הבנתם? נניח בצד את הבורות התהומית שמגלות המילים הללו. קרוב לוודאי דווקא שזקן תשב בכלא 11 חודש, משום שרוזן לא יגזור עונש חמור יותר משתבקש הפרקליטות, ואת העובדה ששיבוש הליכים אינו עבירה טכנית אלא כזו שעונשה יכול להגיע לתשע שנות מאסר - כמעט כמו קבלת שוחד. מה שאומר מר שיפר הוא, שבעצם זקן היא העבריינית האמיתית. ואת זה הוא מתיימר לומר אחרי ש"קרא היטב" את פסק הדין. אלא שאם היה קורא היטב, ללא מרכאות, היה מגלה שרוזן מייחס חלק משמעותי מעבירותיה של זקן למעשים שביצעה עבור אולמרט. הוא היה מגלה שהשחיתות של אולמרט הדביקה את אביגדור קלנר ואת הלל צ'רני.

דב ויסגלס מודה שלא קרא את פסק הדין, מה שלא מפריע לו למתוח ביקורת על הרשעתו של אולמרט. לדברי ויסגלס, זו מתבססת במידה רבה על נימוסיו של יוסי אולמרט. מר ויסגלס שרלטן, משום שנימוסיו של יוסי הם לא יותר מאשר כמה פסקאות בתוך עשרות עמודים הדנים במתת שקיבל משמואל דכנר. דוד רוזן בונה שם מבנה מבוסס, ראיה על גבי ראיה, לכך שאולמרט ידע על אותם חצי מיליון שקל - לכל הפחות בדיעבד, אם לא ביקש אותם מלכתחילה.

כך כותב אחד מבכירי עורכי הדין בישראל. אבל אולי זו בעצם דעת מומחה על כיצד נראית שחיתות שלטונית ברמות הגבוהות ביותר, כמי שהיה כל כך מקורב לאריאל שרון ובעקיפין גם לאהוד אולמרט.

ומי לא בא? נחום ברנע. הפרשן הפוליטי הבכיר של ידיעות אחרונות, האיש שקיבל מאולמרט את פרס ישראל, האיש שהיה מגינו מספר אחת ברחוב מוזס. בתקווה שהכל בסדר אצל ברנע, ייתכן שהוא פשוט לא מוצא את המילים, או שיש בו מספיק יושר ויושרה כדי לשתוק.