בית-ספר למשפט קיים לעין-כל השופט המחוזי
דוד רוזן במשך שנתיים. בית-ספר לכל שופטי ישראל איך וכיצד מנהלים משפט ומעמידים עורכי-דין פוערי לוע נגסני, "המומים", כעדותם המגוחכת והמשפילה אותם.
כאזרח ישראלי שאכפת לו ממה שקורה כאן, אינני מסוגל להבין את המקצוע של עריכת-דין שגורם לאנשים נבונים לתת את מיטבם לכאלה שהם יודעים היטב כי אינם אלה אלא מין זן מאוס של מכרסמי יסודות המדינה. אינני מעכל גם את תגובותיהם היהירות שעות אחדות לאחר ההלם שתקף אותם, כי הם יהפכו את הפסיקה על פניה - בערעור.
במשך שנים רבות הולכת ומסתאבת המערכת המשפטית, נעשית כלי שרת, ממש כך, בידי עורכי-דין שהתמחו במלאכת-תעתועים, ומושכים משפטים שאפשר לסיימם במחי יום אחד לפתלתלות מוטרפת הנמשכת שנים ארוכות עד שלעיתים גם הנשמה יוצאת ואיש אינו רואה צדקו. המשפט הזה של
הולילנד יכול להיהפך מעתה צומת שינוי שישפיע על פניה הקשישים מעייפות של המערכת המשפטית כולה, ויצעיר ימיה כקדם.
שערו בנפשכם שכבוד השופט המחוזי דוד רוזן היה כשופטים אחרים נכנע בהרכנת ראש ומוסר בפני עורכי הדין הרהבתנים של חשודי פרשת השחיתות הגדולה בתולדות המדינה, הולילנד, לקיים ישיבה וחצי, נו, נעשה לו טובה, שתי ישיבות בשבוע. במקרה אומלל שכזה היה הסיפור הטראגי נמשך עוד שנים...
אינני יודע עד כמה המשפט הקלאסי "יש שופטים בירושלים", תופס באמת נפח ממשי במציאות שלנו. אבל דוד רוזן הוכיח - יש ויש שופט בתל אביב. מאז תחילת המשפט הזה עקבתי אחריו כרבים אחרים, ולמדתי להוקיר את השופט הזה שמקום שמור לו בכס בית המשפט העליון בירושלים לחזקו, ולהוכיח בכך שאכן שופט כמותו הוא דוגמה ומופת.
לא אעריך בדברי על ניהול המשפט שלדעתי ימקד תשומת-ליבו של העולם המשפטי שנים רבות. האיש ראוי לתודה על ששפך על ראש כולנו מנכס תבונתו.
אסכם נקודה זו באומרי, כי אילו לפני שנים רבות היה בא ואומר לי מאן-דהו, כי יום יבוא וישבו בכלא נשיא, ראש ממשלה, שר אוצר, שר פנים, ושורה של חברי-כנסת, הייתי צוחק ועונה לו שיחפש מייד סעד נפשי. איש לא העלה בדעתו שהאליטה של הון ושלטון היא בעצם הקרקע ממנה יונקת מאפיה לכל דבר, מסוכנת פי כמה מארגוני פשע הצומחים מבריונים עלובים.
אבל זה לא רק יומו של דוד רוזן בלבד. זהו גם יומם של עיתונאים אחדים שעשו לילותיהם לימיהם בחקירת "עלילות הנבל אולמרט" במשך שנים רבות. הם היו בודדים. הם היו מותקפים. הם הושמצו ואף אוימו - והם לא הרפו. בין הקומץ הזה נמצאים העיתונאי והחוקר בעל ההישגים
יואב יצחק והאתר שלו ניוז 1, והעיתונאי והחוקר הנדיר
אריה אבנרי, שפעולותיו בתחום היו מגובים על-ידי התנועה הציבורית למלחמה בשחיתות, אומ"ץ, שחבריה עשו ועושים במלאכה לבלימת שיטפון הביוב הקטלני הזה.
אריה אבנרי ויואב יצחק כבר חורשים את הקרקע הזאת עשרות שנים. לא סתם אני נוקב כעת כראשון בשמו של אריה אבנרי. הוא הקדים גם בשנים לא מעטות את יואב יצחק. אני עוקב כ-50 שנה אחרי פעילותו העיתונאית של אבנרי, וקצת פחות מזה כלוחם נמרץ ועקשן בשחיתות שראה ורואה בה אויב מסוכן ביותר לחברה בישראל. מי שיהיה מעוניין יכול למצוא מאמרים רבים של שני עיתונאים אלה שעמדו על טיבו של
אהוד אולמרט לפני שנים רבות.
אריה אבנרי גילה כבר את שיטת "השעיר לעזאזל" ששירתה להפליא את אהוד אולמרט שנים רבות, כאשר תמיד העלה על המזבח מישהו מבין מקורביו. כבר לפני שנים הוא כינה את אולמרט "מגה-מושחת", וכמעט היה גם הוא עצמו כפרקליט המדינה לשעבר
משה לדור, יעד לתליין הנודע מירושלים, חברו ואוהבו של אולמרט, אחד בשם
אמנון דנקנר.
דרכו של יואב יצחק במערכה הזאת חשפה אותו כלוחם בעל משקל במערכה הזאת שלעיתים היא מייאשת. צריך אדם כוחות-נפש מיוחדים בכדי לעמוד מול לחצים של אנשים המחליטים על דרכי התקיימותנו. מזה שנים שהוא נכנס לעבי הקורה ומנגד תקשורת שברובה חנפה, עמד כתף-אל-כתף עם אריה אבנרי.
עיתונאים כאלה, הם אסכולה עיתונאית מזן מיוחד. בלעדיהם אין עיתונות ראויה. הם שומרי הדמוקרטיה האמיתיים. איש איננו חף משגיאות. גם הם נתפשים לטעויות, אבל הסיכום שלהם מעצב אנשים שראויים לתודה שלמה ביום שכזה. ואם מדובר על הענקת "פרס ישראל" ל"מפעל חיים", הרי לפניכם שני מועמדים ראויים ויותר מכך.
אתר ניוז 1 הקים גם מערכת המורכבת מעיתונאים ועורכים מוכשרים ומקצועיים, ויצר מערכת ושיטת עבודה שהיא מעידה על העתיד המצפה לעיתונות החוקרת ברשת.
ואי-אפשר לסיים רשימה כזאת בלי בלי להכיר בערך עבודתה של פרקליטות המדינה וכל אלה שעשו שם מלאכתם נאמנה. להכרת-תודה מיוחדת ראוי משה לדור. הוא קרא היטב את המפה ובנחישות של משרת ציבור מן המעלה הראשונה, לא היסס מלבצע מהלכים שאיש הגון ומשפטן מעולה חייב לעשותם. היום בא על שכרו. קצירו העלה בסלו הילולים. אלה הגיעו לו מכל הזנים.
