חומות ההגנה התקשורתיות קרסו

לכו אחורה וקיראו על מי שתמך בו, שזילזל בעדויות, שהאשים את המאשימים - ולימדו. ולחשוב שאולמרט יכול היה להמשיך לשבת בכיסאו לוּ ביצע את זממו לממש את תוכנית ה"התכנסות", שעיקרה נסיגה ללא תנאי מארץ חיינו וחורבן ההתיישבות היהודית, לשמחתו של חלק הארי בתקשורת הישראלית שהפך את אריאל שרון מאויב לאוהב והטיף לשמור עליו כעל אתרוג.

גם לאולמרט נועד גורל דומה, לוּ הצליח לממש את חזון העוועים ששיווק לנו בנאמנות של חוזר בתשובה, שגילה את האור לאחר שנות חושך רבות במחנה הלאומי. הֱיו בטוחים שאז היה האתרוגן הראשי מאתרג גם אותו ולא רק את שרון, שהרי ביקש לממש את מה שרוב התקשורת מפמפם באוזנינו כבר שנים, באין שומע. טיפשים שכמונו.

לשם כך קמה מפלגת קדימה, שגם קיצה נחתם אתמול לעבור מן העולם בקול דממה דקה. כי מה הייתה קדימה? מפלגה מושחתת שנועדה לגנוב קולות מרוב הציבור לרעת מאווייה של כת קטנה, ששמה לה כחלום את חורבן ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

מי שמר על אולמרט במשך שנים, אף על-פי שמעלליו היו ידועים לכל בר בי רב? כמובן, העיתון שפעם הייתה לו מדינה, ולאחר שגנבו לו אותה, שמר את אולמרט מזכרת עוון, אולי יזוכה ויוכל להסתער מחדש על השלטון. ראו מי התקבץ סביב העיתון הזה: מואשמים ומורשעים לשעבר ובהווה ומזוכים מחמת הספק - כל החבורה שיכולה הייתה לספק לשמאל אפשרות לשוב ולזכות בכס השלטון, בוגרי התרגיל המסריח ותרגילים נוספים, שהרי המטרה - חורבן ההתיישבות (משום מה היא מכונה "תהליך השלום") - מקדשת הכל.

עכשיו, חישבו מה היה גורל הפרשה הזאת לולא ישראל היום? לא רק "ידיעות", גם מעריב דאז וכלי תקשורת נוספים סיפקו מטריית הגנה לאולמרט. אפילו אתמול היה אפשר לזהות בקרב כמה חסידים (וחסידות) שוטים ניסיון להמעיט מחומרת העניין (הוא לא לקח את הכסף לכיסו, אלא לאחיו שהיה חסר בית. האם אין פה מקום לחמלה? וכדומה).

כבר כתבתי בעבר שמבחינתי, ההצעה המדינית שהפקיד (נכון יותר: הפקיר) אולמרט בידיו של אבו מאזן - שבה הרחיק לכת יותר מכל מנהיג ישראלי - די היה בה כדי לחרוץ את גורלו להסתלק מבמת ההיסטוריה. אבל על התכחשות לארץ ישראל איש לא מעמיד לדין - להפך: במקרה שרון הופכים אותו ל"אבי האומה" ובמקרה ציפי לבני הופכים אותה לשמעון פרס החדש; אז נמצא הסעיף המרשיע: שוחד. מי אמר שלהיסטוריה אין אירוניה.

ובכל זאת, סעיף השוחד הזה לא היה מוצא את דרכו לבית המשפט לולא בא ישראל היום לעולם. לאורך הדרך הציג העיתון קו עקבי של איפכא מסתברא נגד חלק הארי של כלי התקשורת הגדולים. משונה, אבל סותמי הפיות המבקשים להצר את צעדיו של ישראל היום שכחו, חלקם לפחות, כיצד נראתה הזירה הציבורית שלנו עד לא מכבר. למשל, בקיץ 2005, שעה ש"ידיעות" ורוב מוחלט בתקשורת החניקו כל התנגדות לתוכנית הרעה ויצרו דמוניזציה של המתיישבים ברצועת עזה, של חקלאים טובי דרך שהפריחו שממה והתפרנסו מעמל כפיהם ("יהודי לא שופך חומצה על יהודי", זעקה כותרת "ידיעות", אף שהייתה שקר גמור!).

הנה השיעור לאלה אוהבי ישראל, המסתכלים בשוויון נפש על הצעת החוק האווילית שנועדה לפגוע בכלי הביטוי העיקרי של מחנה הרוב.
הנה, חברי נפתלי בנט, ראה בצל איזה אטד אתה חוסה, אטד המבקש לשרוף את חלומנו המשותף (אם אתה עדיין שם את האידיאולוגיה מעל הפוליטיקה).

על הפסוק "אשר נשיא יחטא... ואשֵם" מביא רש"י בשם חכמינו: "'אשר' - לשון 'אשרי'; אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו". אולי לא הגענו לשלבי הכפרה והחרטה, אבל אמש התקדמנו תחנה נוספת בדרך לשם.