בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אנחנו לא מפחדים משאלות, אנחנו רוצים לתת תשובות. "מה נשתנה" אינו צריך להיות דקלום סתמי, אלא לבוא ממקום אמיתי של רצון לדעת - והתשובות צריכות להיות מובנות
|
מה נשתנה. מי באמת אמור לשאול?
|
|
|
|
|
המנהג הרווח בכל משפחה, כאשר ילד קטן אומר "מה נשתנה", אינו מממש את כוונת המשנה וההלכה. אם מדובר בילד בן שלוש-ארבע, אזי גם אם הוא חכם במיוחד - אין הוא מבין דבר מאותן מילים. כאשר בוחנים את לשון המשנה לעומקה, מתברר שמי שאמור לומר את הדברים הוא דווקא האב. מנין לבן לדעת, שבהמשך הערב יאכלו רק מצה ולא יביאו חמץ? מנין לו לדעת, שיאכלו רק מסובין ולא בכל צורה שנוח? אלא שכוונת המשנה היא, שהבן שואל מדוע מוזגים כוס שנייה ולא מביאים אוכל. אזי אומר לו האב: דע, בני, כי אין זה הדבר יוצא הדופן המיוחד שיהיה הערב. דע לך, כי נאכל רק מצה, נאכל מרור, נאכל מסובין. אבל למה עושים מאמצים שהבנים יתעוררו וישאלו? אנחנו לא אוהבים חקיינות, שהבן יחזור על השאלות והאב יחזור על התשובות. השאלות צריכות לבוא מסקרנות אמיתית. טבעו של ילד לשאול שאלות, ולפעמים ההורים מתעייפים מרוב שאלות ועונים לו: "למה? ככה". אבל רק כך לומדים. הלימוד נעשה בדרך של שאלה אמיתית. מעוררים את הבנים לא לדקלם "מה נשתנה" אלא לשאול "מה נשתנה", וזה אפשרי רק לאחר שהוא מרגיש בעצמו שצריך לשאול. התשובה צריכה להיות כזו שהבן יבין, לא דקלום של "עבדים היינו". כך צריך להיות גם בחיים היום-יומיים. אנחנו מעודדים שאלות, יש לנו תשובות. רק שאלות שבאות לקנטר - אותן אנחנו לא אוהבים; זוהי שאלתו של הבן הרשע. אבל לכל השאר - חייבים לעורר את הציבור לשאול, בין אם הם שומרי מצוות באורח מלא ובין אם לא באורח מלא. ולהשיב תשובות אמיתיות, לא תשובות כלאחר יד, לא תשובות של דחייה. והלוואי שיהיו כמה שיותר שאלות ושנוכל לתתן להן כמה שיותר תשובות.
|
|
מתוך דברים שנאמרו בבית הכנסת "היכל מאיר" בתל אביב. נרשם בידי איתמר לוין
|
|
תאריך:
|
14/04/2014
|
|
|
עודכן:
|
14/04/2014
|
|
הרב שלמה דיכובסקי
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
ערב התקדש עלינו חג החרות וטרם נסב אל שולחן בסדר, מבקש אני להקדיש מילים אחדות לאותה שכבת אוכלוסייה - לאותו פלח שקוף ורב כמות - הנמנה עם אוכלוסיית מדינת ישראל, המכונה ומוגדר בשפה מכובסת בכינוי: "אנשים בעלי ביטחון תזונת נמוך". אתם מבינים את זה? במקום להתמודד עם המציאות הקשה, לפיה קיימת במדינת ישראל קבוצת אוכלוסין שמספרה אינו מבוטל, כלל וכלל, מוחקים אותה הרשויות מעל סדר היום. מחיקה זו נעשית תוך שמחליפים המילים הקשות "רעב" או "עוני", בהקשר והדברק הדברים, המאוס והדוחה של ביטחון תזונתי נמוך.
|
|
|
לעולם הערכים של סדר פסח אתן השנה מקום של כבוד לסופר מרדכי זאב פאיירברג, שבשלהי המאה ה-19 כתב את הנובלה "לאן". בדמותו של נחמן, גיבורה של הנובילה, ביקש לתת תשובה לשאלה לאן מועדות פנינו. שאלה שהעסיקה צעירים רבים בני דורו בפלך והלין באימפריה הרוסית. התשובה היא ארץ ישראל, ככתובת יחידה למקום, בו יונחו יסודות לחברה חדשה, חברת מופת.
|
|
|
יערני קק"ל כבר נערכים לקליטת הציבור הרחב ביערות ובחניונים. "על-פי מספר המטיילים בשנה שעברה ומזג האוויר המעולה הצפוי, אנו מצפים לשני מיליון מבקרים בחג הפסח והאביב", מסרו בקק"ל. מלבד כניסה חינם לכל יערות וחניוני קק"ל, קק"ל מציעה לציבור הרחב שלל סיורים, אירועים, טיולים ואירועי חינם לילדים ולכל המשפחה.
|
|
|
אפיית המצה השמורה תמיד נראתה לי כסוד כמוס. היה ברור, לי שיש מסורת מקודש שעוברת מדור לדור. תמיד התקנאנו בשכונה, באותם בני ישיבה שיצאו מחצרות שכונותיהם - להם חבילות עטופות לבן, ובתוכן מצות עגולות, דקות, פריכות...
|
|
|
פירושים רבים ניתנו ל-"והיא שעמדה לאבותינו ולנו..." - החילונים שבינינו שרים בליל הסדר את הקטע הזה וממשיכים הלאה. מסתבר שבמגזר הדתי הקטע הזה נחשב כאחד הקטעים המרגשים ביותר בהגדה של פסח.
|
|
|
|
|
|
הרצל ובלפור חקק
דברי הספד עם הבאתה למנוחות של המשוררת דלית בת אדם שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
|
|
|
איתמר לוין
למחדל של 7 באוקטובר מוסיפה הממשלה את סכנות החורבן הכלכלי, האנטישמיות והמפלגתיות בארה"ב הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
|
|
|
דן מרגלית
אנשי ושוטרי איתמר בן-גביר שורפים את חווארה, עוקרים מטעי זיתים ומביאים על ישראל את האסון שכל הקהילה הבינלאומית, ובוודאי בית הדין הבינלאומי בהאג, נגדנו
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|