קריאה, המגייסת הון אנושי העובד למחייתו לצאת ולהביע את התנגדותו הנחרצת לשליטת ההון, נמצא בדברי הנביא ישעיה בפרק ב' (8) – "הוֹי מַגִּיעֵי בַּיִת בְּבַיִת שָׁדֶה בְּשָׁדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם". זו קריאה להתגייס למאבק על דמות החברה, להיותה חברה מושתתת על שוויון חברתי וחלוקה שווה של המשאב הלאומי היקר ביותר, הקרקע.

קריאה המגייסת את החברה העובדת להבעת מחאה מאצולת ממון, החיה על גבה של החברה העובדת, נמצא בקריאתו של עמוס בפרק ד (1) – "שִמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר בְּהַר שׁוֹמְרוֹן, הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים...".

לפנינו קריאות מתריסות החקוקות בארון הספרים היהודי, שרשמו אנשי רוח מהשורה הראשונה של היצירה הספרותית-דתית נגד מציאות מאופיינת בקוטביות חברתית. לפנינו ביטויי מחאה לנוכח העדר חלוקה שוויונית של משאבים לאומיים.

חתירה למציאות שוויונית נמצא בחוק היובל בספר ויקרא כ"ה 8-17 "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ...וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחוּזָתוֹ". חוק הקובע במפורש, שנאמנות להלכה, מחייבת החזרת האדמות להון האנושי, ולא לרכזה במצבורי הון של יחידים.

המילה "יובל" זכתה לפירושים לשוניים רבים. אני הולך בדרכם של הרמב"ן והראב"ע, שראו את לשון החופש והדרור טמונה במילה יובל. אני מוצא קשר בין דגלי האחד במאי ובין לשון "יובל" –"חופש ודרור" בחוקת היובל.

במציאות, בה מעובדי קבלן ניטל ביטחון תעסוקתי, והם נתונים למערכת יחסי עבודה המאפשרת העסקתם ללא תנאים סוציאליים, ובמקרה הטוב תנאים סוציאליים ננסיים, מן הראוי שנאמץ את קריאת חכמי המשנה לצמצם את כוחו של המעסיק ולתת את עיקר הכוח לקהילה-לחברה.

מן הראוי לאמץ את גישת המחויבות לאדם העובד, כדרישת המשנה במסכת בבא מציעה, פרק ז' משנה א' – "השוכר פועלים ואמר להם להשכים ולהעריב, מקום שמשכימים ולא מעריבים אסור לכופן (להרעיב אותם)".

מי שאצה לו הדרך לבצע "רפורמה", שיש בה פגיעה בהישגי ציבור העובדים וזכויותיהם, שיקרא את האיסור המפורש לכך במשנה בבא מציעה, פרק ז' משנה א'. משנה המחייבת מעסיק לתת ארוחה מזינה לכל עובד במהלך יום העבודה. חובה להקפיד לא להעסיק עובד מעל המותר, רק על-פי חוקי העבודה ולא לפגוע בהישגיו הסוציאליים. וזאת תוך החמרה רבה אם מדובר בתנאי עבודה, המקפחים עובד זר חסר כל הגנה.

פרשת "קדושים" מייחדת מקום מכובד לזכויות אדם עובד. הפרשה פורסת אפיוני קדושה לחוקי העבודה – "לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תָּלִין פְּעוּלַת שָׁכִיר" (ויקרא י"ט, 13).

פרשת "קדושים" מזהירה, שכל פגיעה בשכר אדם עובד ובזכויותיו הסוציאליות או הלנת שכרו מהווה פגיעה קשה ברבדים של קדושת עם ישראל.

הרחבה לצו בפרשת "קדושים" נמצא בספר דברים בפרשת "כִּי תֵּצֵא", פרק כ"ד (14-15) – "לֹא תַּעֲשׁוֹק שָׁכִיר... בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׁכָרו ...". אם תהיה הפרה של הסדרי עבודה, פגיעה בזכויות העובד ובשכרו, על כך נקבע – "וְהָיָה בְּךָ חֵטְא".

הרמב"ם הגדיל לעשות בתביעה כלפי החברה היהודית לראות באדם העובד נכס יקר ביותר שיש לחברה. הרמב"ם תובע מכל מעסיק להתייחס לשכיר כמי ש"קוֹנֶה עֶבֶד, שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ כְּקוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ" תוך דרישה להשוות את תנאי העבודה של השכיר למעמד האדון – "להשוות לו במאכל, במשקה... שנאמר: כי טוב לו עמדי, שלא תהיה אתה אוכל פת נקי והוא פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש..." (הרמב"ם, הלכות עבדים, פרק א' הלכה ו').

חברות – המעסיקות עובדים בשכר מינימום ואף מתחת לו ומנפיקות שכר מנהלים מרקיע שחקים – עוברות עבירה הלכתית. פגיעה בהון האנושי, ההון היקר ביותר שיש לחברה, מתקבל אצל הרמב"ם כעבירה הלכתית.

אני כמי שמסיבות בריאות, כנראה, לא אוכל להיות עם ציבור העובדים בתהלוכת אחד במאי, אהיה אתו בלבי, כאשר אני יודע, שמסורת ישראל על מכמניה היפים תהיה שם בכל הדרה ויופיה, היא תאמר שם את דברה, היא תשמיע את הערצתה לאדם העובד, כמו שביטא הרמב"ם בהלכות מתנות עניים פרק י' הלכה י"ח.