שיטת המאצ'ינג - למי זה טוב?

אין דבר אבסורדי יותר ממשלה המחזקת את החזקים ומדירה את החלשים. עולם קפיטליסטי, נשמע לכם מוכר? גם בישראל.

שיטת המאצ׳ינג היא אחת הדרכים בה הממשלה יכולה להעביר כסף לרשויות המקומיות בתחומי רווחה. המדינה משתתפת ב-75% מימון עלויות מסוימות של שירות או פרויקט, ולאותה רשות משאירה לממן רק 25% מהעלות הכוללת.

הוגן, לא? אבל רגע, כיצד יממנו רשויות חלשות, אלו שזקוקות יותר מכל לאותן שירותים, את חלקן?

מדי שנה, מחזירה לעצמה ממשלת ישראל את חלקה במימון פרויקטים חברתיים ושירותי רווחה מרשויות חלשות ומודרות שלא השיגו עצמאית את הסכום הנכסף. את הכסף, קראו היטב, היא מעבירה במעטפת זו או אחרת לרשויות מקומיות חזקות דוגמת הרצליה ותל אביב, רשויות שכמובן כבר קיבלו את אחוז מימון הממשלה. כבר אמרנו אבסורד?

אני תוהה, האם מישהו סבור שרשויות חלשות כלכלית זקוקות לסיוע? האם מישהו חשב על דרך חלופית מלבד שיטת המאצי'נג בצורתה הנוכחית? להוריד את סף המימון של רשויות אלו, או לפחות לעזור בבניית תוכניות ארוכות טווח לגיוס הכספים הדרושים?

איני שוללת את יתרונות שיטת המאצ׳ינג, ויש לזכור שהשיטה מצליחה להתנהל היטב במדינות אחרות. אך כנראה שאצלנו בישראל, החסרונות עולים על היתרונות. ההבדל טמון לדעתי בפערים הגדולים בין ערי מגורים, התיישבויות ומגזרים בחברה. מצב זה, לא מאפשר את המשך קיום שיטת המאצי'נג, שממשיכה להעמיק את הפערים החברתיים ולמנוע שגשוג כלכלי-מדיני כולל.