לרואי החשבון תפקיד מכריע בהבטחת אמינותו של שוק ההון. בפסק דין בעניין חברת רייכרט תעשיות בע"מ, בה נשאלה השאלה - האם מעשי המרמה שהתבצעו בחברה כמו הקטנת משכורות העובדים המדווחות, חשבוניות פיקטיביות ומזויפות, היה בהם כדי להשפיע על תדמית החברה בעיני המשקיעים, קבעה השופטת שטרנברג: "בלעדי אמון הציבור בדוחות הכספיים, אין תקומה לשוק ההון". מיותר לציין את הצורך לוודא תקינותם של דוחות אלו, ויתרה מזאת, הצורך להבטיח כי אלה שתפקידם לבקר את הדוחות הכספיים יבצעו את המוטל עליהם נאמנה.
התהפוכות הרבות שחלו בשוק בעקבות חשיפת פרשיות ההונאה הגדולות, האירו בזרקור את תפקיד הפיקוח הבקרה והמניעה של רואי החשבון.
את משמעותו העמוקה של נושא הפיקוח ותפקידו המקצועי-אתי-איכותי של רואה החשבון, העלה לסדר היום הציבורי משרד רואה החשבון הענק, מותג בן עשרות שנים שהעסיק עשרות אלפי עובדים ברחבי העולם, ארתור אנדרסן, שגרם לקריסת מספר תאגידי ענק בארה"ב ביניהן אנרון, וורדקום, סאנבים וענקים אחרים בשנים 2001-2002.
לאחר שקרסו חברות אלו, הוברר תפקידו המוביל של משרד זה ברמאות המתמשכת שהביאה לקריסת המניות בבורסה, לקריסת משרד רואי החשבון הגדול בעולם, ולמעצרם של כל הנוגעים בדבר.
חלק ניכר מחברות אלו (בניצוחם של רואי החשבון ממשרד אנדרסן) השתמשו בשיטות חשבונאיות אגרסיביות לצורך הצגה לא נכונה של הדוחות הכספיים, נכסים וחבויות אשר התאגיד לא רצה כי יופיעו במאזן, והרישומים הועברו שלא על-פי הכללים לספרי שותפויות שנחשבו לגופים נפרדים, שלא על-פי חוק. הוברר שכשל מערכתי גרם לשרשרת התמוטטות עם אפקט הדומינו, וההכרה בכך העירה את חברי הקונגרס שתמכו ביוזמות חקיקה מיידיות, שהחשוב בהם הוא חוק סרבנס אוקסלי 2002.
השערורייה שפרצה בעקבות קריסת אנרון, הצביעה על הצורך להבין את עצמת התמורות והשינוים שחלו בענף בתחום הבקרה והפיקוח של רואי החשבון. המסקנה הראשונית היתה, כי גם אם לא אירעה בישראל שערורייה דומה לזו של אנרון, הרי ששערוריות בנק צפון אמריקה, שהיה הסנונית הראשונה, הבנק למסחר והבנק לתעשייה נוצרו בגלל שכל מי שיכל היה להתריע, נרדמו בשמירה, וכי גם אנחנו לא חסינים.
האחריות הראשונית בהתראה ומניעת משברים מסוג זה, מוטלת בראש ובראשונה על רואה החשבון, שלצערי רואה את תפקידו כמצטמצם בהפקת דוחות ומאזנים רבעוניים ושנתיים. כלומר, בקרה לאחר שאירועים קרו, ולא מעקב וביקורת רציפים על מנת להתריע לפני המשבר.
השחיקה באיכות וביכולת הגילוי המוקדם, נובעת בעיקר מהעובדה שקיים קיפאון חמור של עדכון המקצוע בכל הקשור לתפיסות העולם והדינאמיקה בעולם הגלובלי.
אם נשווה מקצוע זה למקצועות ניהול מתחומי ניהול אחרים, כמו שיווק, תפעול, תקשורת המונים, הפצה, שירות ואחרים, נראה כי אימוץ חדשנות וההתפתחות הניהולית הביאה להתייעלות ושיפור שיטתי של צורות עבודה, פיקוח ובקרה.
ומה קורה בתחום ראיית החשבון?
רואי החשבון אינם צריכים להיות כלבי ציד, אך האם הפכו רואי החשבון מכלבי השמירה לפינצ'רים או פודלים? מה קורה במקצוע שאמור להיות המתריע בשער?
- קיפאון חמור של המקצוע בעדכון תפיסות העולם החדשות הנוהגות בו והתאמתן להווה ולעתיד המשתנה, לא פותחו שיטות ביקורת חדשניות המתאימות למציאות הכלכלית המתפתחת בקצב מסחרר.
- לא פותחו שיטות העושות שימוש רציף בכלים אנליטיים מתקדמים.
- ריבוי גובר של המקרים בהם מעורבים רואי החשבון בכשלים חשבונאיים.
- עליה בתחרות בשוק, מביאה לירידה ברמת ההכנסות, וגוררת את האיכות בעל כורחה לתחתיות לא מקצועיות.
- והחשוב ביותר- אי הנהגת הרוטציה במינוי רואי החשבון בחברות הציבוריות.
קיימת בעיה בהתמודדות עם ירידת האיכות, משום ששכר הטרחה של רואי החשבון המבצעים ביקורת, אותו הליך האמור להוות מניעה והתראה של כשלים קיימים או צפויים, אינו מאפשר לרואי החשבון לבצע עבודתם נאמנה.
הליך זה אמנם מבוצע על-פי חוק, המחייב חברות ציבוריות למנות מבקר שיבקר, אולם החוק כשל ביישום. אין בחוק שום הוראה המחייבת את החברות להתייחס או לבצע את מה שהמבקר קבע. הגדילה לעשות הרשות, כשהכריזה שבכל דירקטוריון, צריך להיות גם דירקטור רואה חשבון. כלומר, האם זוהי הכרזת אי אמון ברואה החשבון של החברה?.
היבטים אלו ואחרים, אמורים להדיר שינה מרואי החשבון, במיוחד כשמדובר בסביבות כלכליות ספוגות תהפוכות, בעלות סיכונים הגדלים והולכים.
כדאי היה, לתת את הדעת על רמות הסיכון המתעצמות, ולאמץ כלים ניהוליים מתקדמים על-מנת להעלות את רמת הבקרה והפיקוח בחברות. אחד מהכלים שאומץ על-ידי ה-SEC בארה"ב ולשכת רואי החשבון בארה"ב, (בעקבות חוק סארבנס אוקסלי), הוא אימוץ תקני ביקורת מתקדמים, המתאימים להתפתחויות הגלובליות, האמורים לסייע ולא לתת לכל איש מקצוע לגשש באפילה ולאמץ דרכי עבודה אישיות, פרטיות, בנושאים דינאמיים שטרם גובשו תקני עבודה ראויים.
הביקורת המבוצעת על-ידי רואי חשבון הינה מכשיר ראשון במעלה להקניית אמינות למידע פיננסי המובא לציבור, ופגיעה בה, מערערת את אמון הציבור בשוק זה ובנכונותו להשקיע. חייבים לטפח מערכות עדכניות עליהם נשענים ומסתמכים הדוחות הכספיים בשל תעודות האמינות שרואה החשבון החיצוני מקנה להם, ולעגן שקיפות ואי תלות שגם תראה ותובן על ידי ציבור המשקיעים.
נושא הרוטציה במשרדי רואי החשבון, קשה אף יותר. כיום המצב הוא, שמשרדי רואי החשבון מתבייתים בחברות אותן הם מבקרים לתקופות ארוכות מאד. יש האומרים, שהחלפת משרד רואה חשבון יותר קשה מאשר החלטת אשה על החלפת הגניקולוג שלה. אם רואה חשבון משרת משרד 20 שנים, הרי שמטבע הדברים הוא נעשה פחות עירני, חשדן וחד. עם הזמן, הוא נעשה חלק מהמערכת, מפתח יחסים על ההנהלה והעובדים, ונפגעת החדות הסטרילית של הבקרה החשבונאית.
יחסי הכוחות הפוליטיים כיום, הנובעים מעצמת המשרדים הגדולים, לא נותנים לרוטציה לפעול, כפי שהיא קיימת בחברות הממשלתיות על-פי חוק. נשאלת השאלה, אם לחברות הממשלתיות זה טוב, למה שלא יחילו את החוק גם על החברות הציבוריות ? רואה החשבון הפועל על-פי שיקול דעתו תחת הנחיות המנכ"ל והדירקטוריון, ובכפוף לחוק הגמיש, יכול לגרום למאזן להראות שלילי או חיובי, הכל בהתאם לצורך. וממה החשש העיקרי של רואה החשבון חוץ מאשר הפסד הכנסה? לא מרשות החברות, לא מהרשות לניירות ערך, לא ממס הכנסה, אלא מרואה החשבון שיגיע אחריו.
חבל שלא מבינים, שהביקורת הפנימית והחיצונית הטובה ביותר שבעצם אינה עולה כסף, אלא חוסכת כסף כי הרוטציה תחייב סטנדרטים תחרותיים כל ארבע או חמש שנים, היא החלפה שיטתית של רואה החשבון.
אולי אלו הפחדים העיקריים, מה יגלה רואה החשבון שיחליף אותו ברוטציה. נראה כי המלחמה למען מניעת הפסד כספי בגין הרוטציה לא תמנע את פשיטת הרגל של המקצוע, אבל הם יפשטו יד.
______________
הכותבת מרצה בכירה במספר אוניברסיטאות, מכהנת כדירקטור בחברות, ויועצת לאסטרטגיה וכלכלה.
