ואילו היינו ממשיכים לתעד את תולדות העם

'ויהי תולדות ישראל לשנת ארבע עשר ואלפיים שנה, לשנתו הרביעית לכהונתו של בנימין בן נתניהו, ויהי בעת ההיא כי עם ישראל זעק זעקה גדולה, כי תמכר גבינתו בעשרים כסף, וייקם יאיר בן לפיד לאחר זעקת העם, ויאמר "שמעו נא עמי, אני אצילכם, ואטיב את רוע הגזירות", ויקחהו בנימין ראש ישראל וימנהו לשר הכספים. ויהי לאחר שנה, ויקראו בני ישראל אל יאיר ויאמרו כי הטבת רק עם עשירי העם, ולנו הגזירות קשות אף יותר, ויקומו המרפאים ויאמרו עייפנו, ויקומו המחנכים ויאמרו עייפנו, ויפקחו בני ישראל את עיניהם, ויתכנסו ויתאגדו ויהיו לאיש אחד.'

בימים בהם עוד ועוד שרים, ראשי ממשלה, ואפילו נשיא, נכנסים לכלא בזה אחר זה, עלינו להבין שעם ישראל הוא עם חזק עם ממשלה חלשה. עלינו להישאר מאוחדים כחברה, כקהילה, אחד למען השני ולא למען המנהיג. התאגדות העובדים בחברות שונות מוכיחה את החוזק של כולנו. עלינו להיות מאוחדים, ולזכור שבריאות, חינוך ורווחה הם נדבכים חיונים לנו כקהילה, וכי הפרטתם אינה חיובית בכולה.

הפרטתם, שבאה יחד עם מדיניות מקפחת של ממשלת ישראל, תהפוך את מדינתנו לעולם עסקים שבו בעל המאה אינו רק מחזיק בדעה, אלא גם בזכויות האזרח הבסיסיות של כולנו.

המאבק לרווחה הוגנת ואיתנה הוא המאבק של כולנו. עובדי הרווחה הם אלו שידפקו בדלת בתקופות הקשות ביותר ללא קשר לכסף או למעמד חברתי. אל תתנו להם לשקוע.