|
|
עצמאות 66 לישראל [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
המדינה בת 66 ואיך היא נראית: בגובה בינוני, מותניים צרות, יש לה מה להבליט והיא עושה זאת. מתנועעת בקלילות, עושה רושם טוב מרחוק - יש האומרים שהיא יפה מרחוק ואחרים שהיא רחוק מיפה.
עניין של טעם, השקפה, תפיסת עולם והתנהלות.
מה שברור, שאי-אפשר להתעלם ממנה, אי-אפשר לרסן אותה, או לביית אותה. יש לה עמדות ורעיונות משלה, אוהבת לבזבז כספים, ויש גם סיפורי רכילות למכביר על חייה הפרטיים.
במקביל יש לה - פרויקטים נדל"ניים על גבעות ירושלים וגם מעבר לקו הירוק. יש לה קווים אדומים שלפעמים זזים קצת, אך עקרונית היא לא תוותר עליהם.
יש לה גוונים + תוספות, פה ושם גם בוטוקס ו"דיקור סיני", ולאלה שמתנגדים לה ויש הרבה, היא עושה גם "עינוי סיני". בכל הקשור לכושר גופני היא מתעמלת, עושה פילטיס, ויש לה חגורה שחורה באומנויות לחימה של המזרח.
לסיכום:
אחלה גברת - חכמה, נבונה, עם תוארים אקדמיים, נאמנה לחבריה, ומסוכנת מאוד לאויביה.
כדאי להיות חבר שלה, לא להרגיז אותה ולחתום איתה על הסכם ממון והסכם גבולות ביטחון - לא לאיים במשפטים, ולא בהאג, כי היא לא רגילה להפסיד ולא רגילה למחזרים וסרבנים שרצים כל הזמן להתייעץ עם הוריהם וחבריהם.
למרות גילה - היא עדיין סקסית, מבוקשת, יצירתית, ממשפחה טובה ורזומה מרשים.
יש לה חברים עם תעודות כמו 12 חתני פרס נובל, כמה גיבורי ישראל, בעלי עיטור העוז והמופת, ועשרות צל"שים. לאמור: אישה אישה שיש להתחשב בה ולהיזהר ממנה.
המנון התקווה
בסיום הטכסים ביום העצמאות, כולם שרים את ההמנון הלאומי התקווה. המנגינה לקוחה מהיצירה של המלחין הצ'כי סמטנה והמילים של נפתלי הרץ אימבר.
ההמנון היה אקטואלי לזמנו, בעת כתיבתו לפני קום המדינה העצמאית בארץ ישראל. לכן הקטע המופיע בו: "כל עוד בלבב..." לא אבדה תקוותינו. התקווה בת שנות אלפיים, להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים.
והנה עכשיו - 66 אחרי, אנחנו עם חופשי בארצנו ארץ ציון וירושלים בירתנו. אי-לכך ובשל כך - הקטע הזה בהמנון כבר לא אקטואלי, לא רלוונטי והוא מייצג את השאיפה של היהודים בגלות הכמהים לארץ ציון וירושלים.
לשפץ או לשדרג את ההמנון
הגיע הזמן לשפץ את ההמנון ולהתאימו לרוח הזמן והעם המודרני, החופשי בישראל ביחד עם קטעים נוספים נוטפי גלות.
יש מקום לשבץ מילים ומשפטים חדשים - כמו קטע משירה של נעמי שמר מירושלים של זהב... חזרנו אל בורות המים... או קטעים חדשים מותאמים לרוח הזמן.
לחלום על מה שכבר התגשם, ולהמשיך לחלום עליו, נראה לי גלותי, אבסורדי ומשדר חוסר ביטחון בצור ישראל ובחוסן הלאומי.
הגיע העת לשינוי!
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
