יום השואה בעיני הארץ

שלושה מאמרי מערכת ורשימות דעה של חבורת "הוגי דעות" קיצוניים שכותבים בהארץ חושפים את מדיניות העריכה המופקרת והפוסט ציונית של העיתון. במאמרים ישנם ביטויי לעג ציני, ביקורות ו"רעיונות" מאוסים, והגיגים שמבזים את זיכרון השואה, תוך התעלמות מהתכנים ההיסטוריים והטרגים של השואה וקורבונותיה.

בימי זכרון אלה בשנת 2014, לעורכי הארץ היו נושאים חשובים יותר מהשואה כדי לטפל ולכתוב עליהם. במקום לעסוק בשואה הארץ עוסק בפלשתינים ובכיבוש.

מאמר המערכת (22.4) עוסק במקארתי. בערב יום השואה.
מאמר המערכת (28.4) עוסק באפרטהייד. יום זכרון השואה.
מאמר המערכת (29.4) עוסק בנאכבה הפלשתינית. יום לאחר יום השואה.

"מקארתי ברשות המיסים". המאמר עוסק בניצול לרעה של מס הכנסה לרדיפת פלשתינים. זהו מקארתיזם שמתכוון להציגם כבוגדים. הכוונה של ממשלת נתניהו לרסק את ארגוני זכויות האדם המתנגדים לכיבוש.

"אפרטהייד תכנוני". המאמר עוסק במדיניות האפליה של הפלשתינים בתכנון האזורי שמוביל לנישולם לטובת המתנחלים.

"להכיר בנאכבה". המאמר קובע שממשלת ישראל חובת להפוך את ההיסטוריה של הפלשתינים (הנאכבה = האסון) לחלק בלתי ניפרד מתוכנית הלימודים בישראל, ולמסד תוכנית של סיורים בחורבות הכפרים שנהרסו. לזכור את השואה אין צורך. "לחגוג" את הנאכבה זו חובה.

כצאן לכיבוש

בנוסף לשלושת מאמרי המערכת, בתאריכים המוזכרים, פורסמו גם חמישה מאמרים של עיתונאי הבית של העיתון, ספוגים בדעות ביקורתיות וחריגות נגד טקסי זכרון השואה. מאמרים "ברוח" מאמרי המערכת המופקרים.

"זכרון השואה ונזקיו" מאת רוגל אלפר הכותב מצדד בהשכחת זכרון השואה ולא הזכרתה ושימורה! הוא מסתמך על דעתו התמוהה של פרופי אלקנה, שאמר שיש "להפסיק לקבוע את השואה כציר מרכזי בהוויתנו". הכותב מתנגד גם "למצעד החיים" ולשימוש בזכרון השואה לשימוש פוליטי.

"כצאן לטבח, כצאן לכיבוש", מאת גדעון לוי הכותב משווה את השואה למה שישראל עושה לפלשתינים, על-רקע הכיבוש. לדעתו מדינת ישראל שוטפת את מוחותיהם של אזרחיה בנושא זכרון השואה להצדקת המשך הכיבוש. לדעתו, "47 שנות הכיבוש עברו על הכובש ישראלי בנעימים".

מאמר נוסף שכתב גדעון לוי (16.2.14) בכותרת "להשמיד את מדינת ישראל" לדעתו איומי ההשמדה של ישראל, בהם משתמש נתניהו, הם המצאה שמשרתת את מטרותיו הפוליטיות. גם זכר השואה מנוצל היטב למטרה זו. זו כותרת מקוממת ומבזה של עיתונאי מופקר שהפך לתועמלן הסברה של אויבינו היושב בתוכינו וכותב נגדינו.

"איפה אתם ביום השואה" מאת אורי משגב - מאמר של לעג ושנאה חולנית כלפי זכר השואה והעיסוק בה. משגב הוא ציניקאי מתנשא ומיואש מעצמו וממדינתו ומכל סביבתו. דעתו ההזויה והקיצונית: "יום הזיכרון הפך לחג השואה"! "השואה זו המימונה של האשכנזים"! "יום השואה נהפך לפסטיבל"! פסטיבל שהממשל, הצבא החינוך והתקשורת מרשתים אותו. הוא מתנגד ל"מצעד החיים" ולמסעות הנוער לפולין.

"ואיה הדממה" מאת יצחק לאור - יצחק לאור הוא אנרכיסט סופר ומשורר קיצוני שבז ולועג "לתרבות האבל הישראלית" לדעתו "האבל (יום השואה) נהפך לקשקשת, בניצוח הקהילה הפוליטית ושדריה. טיפוח האבל זו אמצעי שליטה יעיל באזרחים". הוא לועג למשלחות שמגיעות לפולין לאנדרטה בוורשה שלדעתו האנרכיסטית מדובר "בשילוב של כיף ואבל". הוא מאשים את הטלוויזיה שמשרתת את אבל יום השואה אבל מסתירה את האפרטהייד ומציגה רק את הישראלי כקורבן ולא את הפלשתיני שהוא הקורבן האמיתי. הוא מאשים את המנגנונים של המדינה בצבא, בחינוך, בתקשורת ובאוניברסיטאות שמתגיסים למען זכרון השואה המשתלט על חיינו.

אלה הם דברי הרס, ארס ולעג של "משורר" אנרכיסט שמאלני קיצוני אנטי ציוני, שמקבל במה קבועה ב"עיתון לאנשים חושבים" הארץ.

"קורס הכנה לשואה" מאת קרולינה לנדסמן - לדעתה "משרד החינוך ויד ושם התבלבלו בין השואה לבין יום השואה" היא מבקרת את כוונת משרד החינוך להעמיק ולהרחיב את תודעת זכרון השואה במערכת החינוך. עוד כותרת צינית מבית "היוצר" של הארץ.

הארץ התנתק מהנרטיב הישראלי לטובת הנרטיב הפלשתיני

הארץ התנתק סופית מהנרטיב הציוני והלאומי לטובת הנרטיב הפלשתיני. עיתון שאיבד את האמון בצדקת הדרך של החזון הציוני והיהודי. עיתון שהפך לחריג קיצוני.

שלושה מאמרי המערכת של הארץ ביום הזיכרון לשואה ובשני הימים הסמוכים לו עסקו במקארתיזם! באפרהייד! ובנאכבה הפלשתינית! אף מילה ושום התייחסות לחשיבות זיכרון השואה!

ואילו חמשה מאמרים של כותבים, השייכים ל"דמויות המופת" של המערכת, שפורסמו באותם שלושת הימים עסקו אומנם בשואה אבל אך ורק עם תכנים של לעג, זילזול, ציניות וביקורת ארסית בלת ניסבלת.

הארץ ממשיך בעקביות לבוז לכל מה שמבטא פטריוטיזם, לכל דבר שמשדר הזדהות עם גאווה לאומית ויהודית.