עובדות סוציאליות - אז והיום

זה היה בשלהי החורף של 2011 כשעשרות נשים משכילות, מוכשרות וטובות, יצאו לקרב. הקרב על זהותן, הקרב על מקצוען, מקצועיותן ובעיקר הקרב על כבודן. 2,299 זעקו הנשים. זה השכר ההתחלתי אותו אנו מקבלות לאחר שלוש שנות השקעה ולימודים באקדמיה. אין לנו אופק התקדמות - לא מבחינת תפקיד ולא מבחינת שכר. אנחנו מאמינות במקצוע, אנחנו מאמינות בעצמנו, אנו מאמינות בחשיבות של העבודה הסוציאלית למדינה שלנו. אך נראה כי אנחנו היחידות שמאמינות בכך.

בתחילה נראה היה עוד כי יש תקווה. נראה היה כי הציבור, התקשורת, האיגוד ואף ההסתדרות תומכים בהן. עם התמיכה הזו נוכל לנצח כל פקיד אוצר שיבוא להשפילנו, כך הן חשו. אך אבוי, משאלתן לא התממשה וככל שנקפו ימי השביתה, כך נחלשה התמיכה בהן, עד למצב בו האיגוד, כך הן חשו, פנה כנגדן וחתם על הסכם לא מספק, הסכם שכר שלא החזיר להן את כבודן. רובן נשבעו כבר אז בתחילת קיץ 2011, כי הן לא ינוחו ובתום ארבע השנים בהן אין ביכולתן לשבות ולהיאבק, הן יקומו מחדש - חזקות יותר, חדות יותר, חכמות יותר, ויאבקו בשנית על כבודן.

המאבק מתחיל היום, בתקופה זו. השאלה הראשונה והקרב הראשון במאבק על כבודן היא שאלת ההחרגה. למה הכוונה? בכל מספר שנים נפתחים הסכמי השכר הקיבוציים בין ההסתדרות על איגודיה השונים והאוצר, וההסכמים ברוב ענפי המגזר הציבורי "מתעדכנים" באופן גורף. בכדי לדון בענף ספציפי ובהסכם הקיבוצי שלו עם האוצר, יש להכריז על החרגה, דיון שחורג מהדיון הכללי ויכול לפתוח את הסכם השכר הקיבוצי. זה קרה ב-2011 ואנו דורשים שזה יקרה בשנית היום.

העובדים והעובדות הסוציאליות דורשות החרגה, דורשות פתיחה של הסכמי השכר הקיבוציים לדיון מחודש עם האוצר, דורשות הזדמנות להיאבק על פרנסתן ולהשיב את כבודן.

כפעילה בעמותת עו"סים שינוי אני רוצה לנצל במה זו בכדי לקרוא לך, יו"ר ההסתדרות - הכרז על החרגה, הגן עלינו! עשה מה שנבחרת לעשות: לייצג את העובדים ולדאוג לרווחתם.