בושה, תיעוב ושמחה לאיד

אנחנו חיים תקופה כבדה, בימים אלה, בישראל. מעבר לזיהום המתפשט מסביב מה שכרוך בבחירת נשיא חדש, פסק הדין של שבעה מקבלי שוחד, משכבת המכובדים והשבעים בישראל, מטלטל את רוב האזרחים.

לאחר ששבעה אנשים מכובדים, בעלי משרות וקריירות מהגבוהות עד הגבוהות ביותר, נמצאו על-ידי בית המשפט כאשמים בקבלת שוחד ונשלחים לכלא, התמימים שבין האזרחים מזועזעים והפחות תמימים הולכים ועיניהם ברצפה. קבלת שוחד על-ידי אנשים שבעים וברומה של החברה, הייתה ונשארה אחד הפשעים הבזויים בעולמנו . הכסף שהועבר למכובדים לא נועד לקניית לחם אלא לריפוד חשבונות הבנק הגדושים ממילא. ההתמודדות של "האזרח מן השורה", מול ברי המזל בעלי המשרות הציבוריות, אלה שזכו בחיים טובים ובפנסיות, הלוקחים לכיסם כספים, כמו אחרוני הגנבים "הקטנים", גורמת לתחושת בחילה ומועקה. מה חשבו לעצמם? האם מותר להם מה שאסור לכול אחד? האם מכובדות מתחרזת עם שחיתות ואנשי הצמרת הם פושעים?

הסוחר מונציה

יהודים בכול הדורות הואשמו בתאוות בצע, באהבת כסף שמעל לכל אהבה. היהודים, ללא ארץ, קראו לזה אנטישמיות והנושא פרנס את טובי המחזאים והסופרים בעולם, בין השאר בהסוחר מונציה, יצירה נצחית של שיקספיר, רווייה רשעות, יצרים ושנאת היהודי....מי צדק? המלווה בריבית היהודי שביקש חזרה את כספי ההלוואה ואם לא- נתח מבשרו של הלווה- לפי החוזה? או הלווה, שמתחנן על נפשו וכו..... חמש מאות שנה אחרי שייקספיר, נידונים ישראלים על תאוות בצע בלתי מרוסנת, סיפור פחות מסובך מזה של הסוחר מונציה: קבלת שוחד מאזרחים מכול השכבות לכיסם של בעלי שררה למען טובת הנאה למקבל וטובת הנאה לנותן. . נורמה ישראלית.

ראש ממשלה בדרך לכלא

בניגוד לראש עיריית בת ים שלמה לאחיאני שעבר בימים אלה משפט דומה בעניינים דומים, כמי שניצל את השררה להחלקת כספים לכיסו, שהחליט להודות באשמה, הרי כל הנאשמים במשפט המכובדים הם צדיקים גמורים לדבריהם. מחזיקים בעורכי דין הגובים מיליונים, הם חפים מפשע והפכו את השופט לפושע.

במקומותינו שכחו כלל, בלהט הויכוחים, כי אדם שהגיע להישגים גדולים בכול תחום כאיש ציבור עומד למבחן, כל יום, כל יום וכול שנה מחדש. אם נתפש כעובר על החוק לא יעמדו לו מעשיו הטובים ( אם היו), להצילו מן החטא שחטא לציבור, לחוק ולמוסר.

כמו שכל סופר גדול, צייר גדול, מנהיג גדול, איש רוח, ממציא ואיש עסקים עומד מול הקהל הבודק אם כישרונו עימו, בכול יצירה ופעשה, מחדש, כך, ראש ממשלה, שר, מנכ"ל, חייב להוכיח את עצמו בחדש בכישרונו, גדולתו והתאמתו לתפקיד. כל סיפורי העבר לא יעמדו לו לסופר או לראש הממשלה שסרח. אין סליחה על חשבון העבר ורק ספרי ההיסטוריה, עוסקים בעבר. המציאות עוסקת בעכשיו והוכחת הכישרון והיושר מוטלת על המצליח.

לקיחת אחריות

בהתנהלות השלילית של בעלי השררה, לאו דוקא בלקיחת שוחד, אבל באי אמירת אמת, בספינים ושטיקים, בהתחמקות וקומבינות, נשכח אצלנו בצמרת, נושא לקיחת אחריות. אף אחד לא מודה, אף אחד לא מתנצל על אי-אמירת אמת ואי קיום הבטחות. אף אחד לא משלם על כך, שהשחית בגלל תאוות הבצע את נוף ירושלים . זה מתחיל בבלופים מול הבוחר, בבלופים במהלך נשיאה בתפקיד, וממשיך בתחבולות, שקרים וקומבינות. כך מתנהלים להם חיינו. אף אחד לא מודה באשמתו, גם לא לאחר שהוכחה בבית המשפט. אף אחד לא מתנצל ואף אחד לא מתפטר. הנורמה אצלנו: מי שפשע ואף בילה בכלא חוזר לתפקיד ציבורי, או מתקדם לקראת התפקיד, מבלי לעפעף. אף אחד לא מתפטר ולוקח אחריות.

הנורמות האלה הן השולטות בכיפה.