השופט כמתקן עולם

למקרא פסק הדין בעניינו של אולמרט לא נותר אלא להביע דאגה מהלך הרוח השזור בו.

השתלחותו של כבוד השופט רוזן באהוד אולמרט בגזר הדין עברה את גבולות הטעם הטוב "בוגד", "פושע", "שקרן", כאילו לא די היה בהכרעת הדין שהכניסה ראש ממשלה לשעבר לבירא עמיקתא.

דומני כי תחושת "השליחות הקדושה", היומרה להיות נביא מודרני ומתקן עולם שיציל את המדינה מדי עצמה, היא שעומדת מאחורי הביטויים הקיצוניים וחסרי התקדים בהכרעת דינו של השופט רוזן ("פושעים העוסקים גם בענייני ציבור").

הכל לקול תרועות התקשורת השטחית והפופוליסטית המכוונת להלהיב את ההמון, בניגוד לכללי השיפוט הבסיסיים שעיקרם מידתיות, מתינות, אנדר סטייטמנט ועקרון היסוד "אין לדיין אלא מה שבפניו".

על אף הקצף התקשורתי לא יהיה מוגזם להעיר מספר הערות:

א. מבלי להפחית בחומרת השחיתות בפרויקט הולילנד אין זו, בכל הכבוד, הפרשה החמורה ביותר בתולדות המדינה. היו פרשות שוחד גרועות יותר, מה גם שרוב מכספי השוחד שולמו לעמותות צדקה ממשיות ולא לאנשים פרטיים.

ב. בית המשפט לא הסכים להיכנס לשאלה מה התמורה שניתנה בשל השוחד והאם הקלות הבנייה היו חריגות (זה המקום להזכיר כי במדינה ה"מפגרת", ארה"ב, הרשעה בשוחד תתכן רק כנגד מתן תמורה מוכחת ולא על דרך של "שלח לחמך").

ג. הכרעת הדין מבוססת על ראיות נסיבתיות ועל הגיונו של השופט אשר הקצין את האפשרות להרשעה על בסיס נסיבתי עד קצה הגבול ובית המשפט העליון יצטרך להכריע האם לא נחצה כאן הגבול.

ד. העובדה שהפרויקט הינו מפלצת מכוערת, גם בעיני הח"מ, היא שאלה אסתטית שאינה נוגעת למשפט הפלילי או לאשמה פלילית כלשהי.

ה. בית המשפט איננו שריף, איננו יוצא למסעות צלב כנגד נאשמים והפרקליטות איננה עובדת אצלו. הוראתו של כבוד השופט לפרקליטות "לנקות את האורוות" לא רק בתיק שלפניו אלא גם במשפט אחר - טלנסקי ראשונטורס, שלא התברר בכלל בפניו והתלוי ועומד בערעור בעליון, חורגת מגבולות התפקיד השיפוטי, בכל הכבוד, האמור להגביל עצמו לעניין שבפניו.

ו. גזר הדין הוא חמור באופן יוצא דופן והיה מקום להביא בחשבון גם את העובדה שבעת שנעשו המעשים העונשים המקובלים בגינם היו קלים יותר וגם את עינוי הדין שנגרם בגין חלוף הזמן.

ז. כך למשל הרשעתו של אריה דרעי בקבלת 60,000 דולר נגמרה בבית המשפט העליון במאסר של שלוש שנים אותם ריצה בניכוי שליש. סכום כסף זה בהצמדה להיום, אפילו ללא ריבית, גדול בהרבה מהסכומים שיוחסו למר אולמרט, אולם גזר הדין כפול בחומרתו. 6 שנים לעומת 3 שנים ואין כל הצדקה לכך ללא כל קשר לעצם ההרשעה.

ח. אחדים מהפרשנים טענו כי בית המשפט החמיר עם מר אולמרט מכיוון שהלה לא הרכין ראשו בפני הכרעת הדין ו"הרגיז את השופט". אם זה המצב אזי מדובר בטעות משפטית חמורה שכן זכותו של כל נאשם לדבוק בטענתו שהוא חף מפשע, בכל שלב ומאידך-גיסא חובתו של השופט להתעלות מעל לטינה אישית על כך שהנאשם לא חלק לו כבוד ראוי.

הלחצים שהפעיל בית המשפט על שולה זקן לפני שאישר את עסקת הטיעון, בעומדה לפניו כעלה נידף ואיומיו עליה שתישלח לחמש שנים אם לא תספר פרטים חדשים "עסיסיים", מן הסתם, כדי לחזק את החולשה שבהכרעת הדין הנסיבתית, חורגים ממילוי תפקיד שיפוטי ומחזקים את תחושת השליחות הטהרנית של בית המשפט. כל ההצגה ההזויה, של חקירתה על-ידי בית המשפט לאחר מתן פסק הדין בהיעדר אולמרט על-מנת לחזק את פסק הדין בעיני הציבור, מזכירה את הסיפור המיוחס למשה סנה ז"ל שכתב לעצמו לפני שנשא נאום "הנימוק חלש להרים את הקול"... מאימתי שומעים ראיות נגד נאשם בהיעדרו ולאחר שנגזר דינו כדי "לחזק את פסק הדין נגדו"??

סיפוריה החדשים של שולה זקן טרם נבדקו ומטבע הדברים לא היה מקום לקביעתו המיידית של השופט כי הם תומכים בהכרעתו.

מתן התמורה המיידית (הסכמה לעסקת הטיעון) אחרי שסיפקה עוד כמה פרטים עסיסיים שקיבלו תהודה ציבורית מיידית מבלי שנבדקו או נחקרו, וללא שנחקרה כלל חקירה נגדית ומבלי שניתן לנאשם יומו בבית המשפט באשר לסיפורים חדשים אלו, נוגדים את החובה לקיום הליך ראוי לכל נאשם באשר הוא.

אי-קיומו של הליך משפטי ראוי (due process) העלול להביא לעיוות דין, הינו מחלה חברתית מסוכנת לא פחות מנגע השחיתות, בכל הכבוד.

בית המשפט איננו מתקן עולם ואיננו הנזיר בין המאה ה-15 סוונרולה ששרף את העיר פירנצה ובשם צדקנותו ומוסרניותו.

דומה כי כבוד בית המשפט נתפס לטעות חמורה לפיה יש להחמיר עם מר אולמרט בשל היותו ראש ממשלה.

לטעמי, העובדה שמר אולמרט הגיע לתפקיד הבכיר צריכה לשחק לקולא ולא לחומרא שכן העבירות נעברו הרבה לפני שנעשה ראש ממשלה. על תרומתו למדינה כראש ממשלה יעידו גם מתנגדיו ואין לזלזל בשירותו הציבורי אפילו וסרח קודם לכן.

בארה"ב, הנשיא ניקסון שהיה מעורב במשך שנים במעשים פליליים חמורים הרבה יותר מאשר מר אולמרט, מעשי עבריינות פלילית של ממש ולא בתחום הצווארון הלבן וניסיון לטייח ולכסות ולשבש הליכים בנוגע לחקירת מעשים אלו, נחון על-ידי הנשיא פורד לאחר שהודח, בעוד שכל המעורבים האחרים ישבו בבית הסוהר שנים ארוכות.

אפילו המתנגד הגדול לאותה חנינה הסנטור טד קנדי הודה בערוב ימיו כי הצעד היה נכון והכרחי כדי להגן על המדינה ועל מוסד הנשיאות.

אין מדינה במערב שבה מנהיג המדינה ישב בבית סוהר ולא חסרים הליכים פליליים נגד מנהיגים לשעבר ברלוסקוני, ז'ק שיראק, הלמוט קול ועוד. איש מהם לא ישב (עדיין) בכלא וזאת בשל שירותם למדינתם, הנזק הנורא שהיה צפוי לענייני מדינתם אם היו יושבים בכלא, וההגנה על מוסד ראש המדינה.

אשר על כן אסתכן ואומר, בניגוד לצונמי התקשורתי, לנוכח הנזק הנורא הצפוי למצורע הבינלאומי מדינת היהודים - מדינת ישראל, ולמוסד ראש הממשלה עקב שליחתו של ראש ממשלה לשעבר לכלא, יש לשאוף בכל דרך לגיטימית למנוע תוצאה שכזו וזאת גם אם תישאר ההרשעה על-כנה, כפי שנעשה בעבר במקרים בהם הנזק למדינה במיצוי הדין עם הנאשמים גבר על כל שיקול אחר .

את "מבחן בוזגלו" הידוע יש לנטוש, בכל הכבוד, כאשר מדובר בראש ממשלה לשעבר שעבר עבירות לפני שכיהן בתפקידו, כאשר אין מדובר בעבירות של בגידה, רצח או עבירות מין.