יום ירושלים תשע"ד

ירושלים עיר שיחדיו חוברה לה. ירושלים עיר שקדושתה אור לה. ירושלים שיהודי העולם כמהים לה. מאז נקנה גרן ארונה היבוסי על-ידי דוד המלך, הלב היהודי לא חדל מפעום לשמע העיר קריית מלך. בכל בית יהודי בעתות שמחה ויגון, מזכירים את ירושלים השוכנת בציון. ואת בניה העורגים לשוב ה' ציון.

ירושלים הנזכרת תרנ"ו פעמים בתנ"ך. אהבה וערגה אל עיר שאין לה רע ואח. ירושלים ידעה מלחמות וכאב, עליה צרו גייסות וחילות האויב. ירושלים ראתה בתי מקדש נאדרים, לויים משוררים ושוערים. כהני ה' את הקטרת מקטירים. אליה היו מדי שנה עולים עולי הרגלים. מקרוב ומרחוק כנישאים על גלים.

רשמו רושמי רשומות וכותבי דברי הימים. על השופטים והמלכים שרי הצבא והנביאים. מעשי הגבורה של בעלי הצורה העוברים כחוט השני. בתולדות עמנו במקדש הראשון והשני. על מלחמות היונים ונצחון החשמונאים. על המסירות על ההקרבה שלא לשנות מנהגים. על התעוזה בה לחמו אבותינו ברומאים. על גדולי האומה ומורי הדרך. שעמדו זקופי גו ולא כרעו ברך. תרבות התועבה ושוב גלות בחרבן הבית.

זכר ושארית כמעט לא נותר כמו פך קטן עם שמן זית. על מקומו עלה שמיר ושית. על תילו ועל מקומו נשאר הכותל המערבי. כעדות אילמת על כל בית ישראל כמו שאמר הנביא. ונפקד מקומם של מנהיגי העם עבודת הכהן ושירת הלוי.

לאחר כאלפיים שנות גלות ככתוב במגילת העצמאות הוכרה והוכרזה המדינה בהצבעה ברוב קולות ומאז לא שככו קולות המלחמה ולא נדמו התותחים. הארץ נבנתה, יערות נטעו והעמקים כוסו פרחים. ירושלים חוברה לה יחדיו בקשר של קיימא. העיר אשר אינה בדד יושבת אפילו שבליבה חומה.

מתרפקים אנו על זכרונות העבר וליבנו כיונה הומה ובפינו תפילה והבטחה לגבורים שנפלו במלחמה. לא לשווא ולא בכדי דמכם הרווה את האדמה. מעבר למקום ומעבר לזמן עולים הקולות מן העבר. אבני ירושלים ורגבי אדמתה למרות שכוסו בעפר, מספרים את הסיפור על העבר המפואר. הבית השרוף והחורש שטוף השמש מעידים נאמנה את עוצמת העיר בימי תפארתה ובנינה. חשיפת המצודה ועיר דוד, כמה יאה וכמה נאה מה יש לומר ומי את דברו יגיד.

להר-הבית מכל קצוי תבל ינהרו ואת השיר החדש כל העם ישירו. והלכו גוים לאורה ומלכים לנגה זרחה וכל בניה יבואו לשמוח באותה שמחה. לעינינו היא קורמת עור וגידים מדי יום ויהודי העולם לא מפסיקים לחלום. לראות את החלום מתגשם, העם היהודי חי ונושם. והעולם רואה ובסתר לבו גם מתרשם. יהודי חוזר לארצו ורואה בגאולה בעזרת השם.

עוד אבנך ונבנית העיר ירושלים. עוד תתעטרי בנזר תפארה ותעדיי עדיים. עוד יבואו גוים בשערייך לברך את שם הא-ל. עוד נשא תפילה ונראה בבוא הגואל ונראה כולנו בחזון אחרית הימים, כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים. ירושלים בתפארתה, ירושלים בטהרתה, ירושלים באחדותה.

מוקדש לבן דודי סגן מורדי פרידמן הי"ד בעל עיטור הגבורה שנפל בשחרור בעיר העתיקה במלחמת ששת הימים.

"ביום 6 ביוני 1967 בקרב על שחרור ירושלים לחם סגן מרדכי פרידמן ז"ל כסמ"פ ביחידת צנחנים. במהלך הלחימה נעצרה יחידתו מול עמדה מבוצרת וכל ניסיון לשתקה הסתיים באבדות. סגן מרדכי פרידמן ז"ל, הסתער על העמדה בעצמו כדי לחסלה ובפעולה זו נפגע ונהרג." (העלה בדרגה אחרי המלחמה).