עומס התיקים במערכת בתי המשפט, במיוחד בערכאה הראשונה, אינו צפוי לעבור שינוי דרמטי כלשהו. מספר השופטים לא יוכפל. כמות הפניות לא תקטן, אלא אם כן עורכי דין ובעלי דין יעדיפו שימוש של הליכי בוררות או גישור. בוררות חובה יוצרת בעיות רבות ומעלה לדיון שאלות יסוד בקשר עם חובות הרשות השופטת והמדינה. גם אם תיושם בוררות חובה, הרי שיישום שכזה יידרש להיות מידתי ומוגבל ביותר.
מכאן, שעלינו "לפצח" את שאלת הפנייה לבוררות מרצון חופשי. על פתרון זה ליצור מצב בו עורכי דין ולקוחותיהם עדיפות מרצונם החופשי הליכי בוררות וגישור חלף התדיינות בבית משפט. במציאות בה האמון והצורך בבית משפט כערכאת ערעור חיוני, השילוב הנכון בין השניים עשוי להניב "תמהיל מנצח". השלמת הצעת תיקון חקיקתי בסוגיית הערעור מובאת ברשימה זו.
על שיקולי עוה"ד בפנייה לבוררות
עורך הדין, המבקש להימנע מהליך בוררות שאינו כולל אפשרות ערעור על פסק בורר, חושש ממצב של טעות בורר שאינה ניתנת לתיקון. תחושת האכזבה מפסק בוררות שגוי קשה ביותר, קל וחומר אם אינו נתון לערעור. בצר לו, פועל עורך הדין בניסיון לבטל את פסק הבוררות. אולם, הלכת בית המשפט העליון המיושמת במלוא עוצמתה היא, כי טעות מהותית בהכרעת הסכסוך אינה עילה לביטול הפסק - ויהי מה. מדיניות זו יוצרת הרתעה רבה מפני שימוש בהליכי בוררות.
להערכתי, חמש שנים לאחר תיקון החוק, מודעים עורכי דין לקיומם של מסלולי הערעור, אך הסטייה מן ההרגל בדבר הליך ערעור הנהוג בבתי המשפט, מסכלת את יישומם של מסלולים אלה.
הליכי גישור ובוררות נהנים מלוח זמנים מהיר, הליכי הגישור נהנים גם מחיסיון המוסדר בסעיף 79ג לחוק בתי המשפט, והליך הבוררות - מניהול פרטי ואינטימי. היכולת לבחור בורר מקצועי ומנוסה ולקיים את הדיון בתנאים פיזיים נוחים ביותר, יוצרים אווירה שונה בתכלית: "הטון עושה את המוזיקה". ואולם, כל אלה מתגמדים מול חשש הלקוח, כי היה והבורר יטעה, הוא ימצא עצמו מול שוקת שבורה. בנסיבות אלה מעדיף הלקוח את הביטחון אותו מעניקה לו אפשרות הערעור בבית המשפט. על כן, עורך הדין כמובן פועל בהתאם לעמדת הלקוח.
מכאן מתבקשת המסקנה, כי הוספת מסלול ערעור בזכות לבית משפט על פסק בוררות, תסלול את הדרך לחיזוק וביסוס הליך הבוררות כהליך בטוח. ככזה הוא עשוי לסחוף קשת ארוכה של מקרים שכיום נידונים ומוכרעים בבתי המשפט. פסק הבוררות יינתן על-פי הדין המהותי. ערעור יהיה על-פי העילות המקובלות לתקיפת פסקי דין בהליך ערעור.
הצורך בהסדרת הליך הערעור על פסק בורר בזכות לבית משפט, מתחזק מתוצאות סקר שערך המוסד לבוררות של לשכת עורכי הדין בשנת 2010. הסקר נערך על-פי מדגם מייצג של 500 עורכי דין העוסקים בתחומים בני פוטנציאל לפניה להליך בוררות. הוא מלמד, כי הגורם המרתיע ביותר מפני פנייה להליך בוררות הוא היעדרו של הליך ערעור.
על-פי נתוני הסקר, 66% מן המסתייגים מבוררות ראו בהעדר הליך ערעור משום גורם המסביר את העדר פנייתם להליך בוררות. נדמה אם כן, שהסרת חסם זה, או מתן מענה הולם וראוי, עשוי לסייע בהשגת המטרה - חיזוק אמון ציבור עורכי הדין ולקוחותיהם בהליך הבוררות. היעד: העדפת הליכי בוררות וגישור על פני התדיינות בבתי המשפט במקרים רבים ככל הניתן. נראה, כי תוצאה זו רצויה ואף אפשרית בתיקים אזרחיים בעלי אופי עסקי. סכסוכים אלה עשויים ליהנות עד מאוד מיתרונותיהם של הליכי הבוררות והגישור.
השלמת התיקון החקיקתי
בפברואר השנה אישר הפורום ליישוב סכסוכים בלשכת עורכי הדין בראשות כותב שורות אלו את נוסח טיוטת הצעת חוק הבוררות (ערעור על פסק בורר בזכות לבית משפט), התשע"ד-2014. על-פי הצעת החוק, יוכלו עורכי דין ולקוחותיהם ליהנות מאפשרות ערעור מלא על פסק בורר בפני בית משפט על-פי כללי הדין המהותי, בדומה לזכות הערעור לה היו זוכים, אילו היה מדובר בפסק דין של בית משפט בערכאה ראשונה. עקרונות היסוד של ההצעה הם:
1.
ערעור לפי דין מהותי - הליך הבוררות יהיה כפוף לדין המהותי, שכן ביקורת שיפוטית של בית משפט מבוססת ביסודה על הדין המהותי. המעוניינים בקיומו של הליך בוררות שאינו כפוף לדין המהותי, יעשו כן במסלול הקבוע בסעיף 21 לחוק, היינו: ערעור בפני בורר. יודגש, כי המסלול המסורתי של פסק בוררות ללא זכות ערעור ייוותר כברירת המחדל. מכאן, שתנאי לקיומו של ערעור לפי הצעת החוק הוא הסכמת הצדדים מראש, כי פסק הבוררות נתון לערעור בזכות בבית משפט.
2.
כשירות בוררים - תנאי כשירות בוררים יושוו בהליך הבוררות המוצע לאלו הנדרשים מן המועמדים לכהן כשופטי בית משפט שלום. הלכה למעשה, ידע וכלים משפטיים חיוניים לניהול הליך בוררות לפי דין.
3.
סמכות עניינית לדון בערעור - הצעת החוק מציעה מספר אפשרויות. ההצעה הראשונה, אשר זכתה לכינוי "חלופת הפורום", מותירה את הסמכות העניינית בבית המשפט המחוזי, אשר נחשב למומחה לערעורים ואף לתחום הבוררות. ואולם, חלופות אחרות מעלות את אפשרות הפנייה לבית המשפט אשר היה מוסמך לדון בתובענה (שנידונה והוכרעה בבוררות). יש לציין, כי בכל המקרים בהם קיימת סמכות ייחודית כדוגמת בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין לעבודה, אין בהצעת החוק כדי לשנות מכך.
4.
פריצת דרך באכיפת פסק הבוררות - במפגשים עם פרקליטים מנוסים בהליכי בוררות, עלה הצורך בדבר חיזוק מנגנון האכיפה של פסק הבורר, במיוחד אם עורכים מעין "השוואת" תנאים בין אלו הקיימים בהליך הבוררות לבין אלו הקיימים ביחס לפסק דין של בית משפט.
הבעיה בבוררות היא, כי עם הגשת בקשה לביטול פסק, מעוכבים למעשה הליכים מימוש בהוצאה לפועל. לעומת זאת, כאשר עסקינן בפסק דין פרי בית משפט, הרי שרק עיכוב ביצוע יאפשר עיכוב מימושו. הפתרון לכך נמצא ב"חלופת הפורום", המציעה אפשרות מימוש הפסק בהוצאה לפועל, בכפוף לאור ירוק מבית המשפט. אישור שכזה יימנע רק במקרים בהם הוגשה לצד כתב הערעור גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הבוררות ועל-פי החלטת בית משפט. בית המשפט ינהג בעניין זה בדומה למקובל בבקשות לעיכוב ביצוע, תוך התחשבות בכך שעסקינן בהליך בוררות. התוצאה הטבעית היא, כי בעלי הדין ייהנו ממנגנון אכיפה משופר והוגן, בדומה לזה המופעל ביחס לפסקי דין של בתי משפט .
5. לעניין
עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק: אלה נועדו למקרים בהם אין אפשרות ערעור על פסק הבוררות. נראה, כי עם קיומו של הליך ערעור אין צורך בערכאה נוספת אשר תברר עילות ביטול. כך יהנו הצדדים מביקורת שיפוטית יעילה וללא כפל דיון. קיומה של ערכאת ערעור בבית משפט אף יחסוך את התופעה של "חקירות" ו"חיפוש" בוררים לפי סעיף 24(10) לחוק, ויחליף אותה בדיון מהותי וענייני בפני ערכאת ערעור. הניסיונות לפשפש בעברו של הבורר במטרה לבטל את פסק הבוררות נולדו על-רקע התסכול במציאת נימוקים לעקוף את בעיית היעדר הערעור. קרוב לוודאי, כי שילוב ערכאת ערעור מהותית יפסיק התנהלות זו.
6.
עילת הערעור וסדרי דין - נראה, כי שימור הבקרה השיפוטית הנהוגה בבית המשפט על פסקי דין של ערכאה קמא, הוא בגדר המוכר וידוע, ועל כן יהיה הדבר הנכון ביותר בשלב זה. מכאן שזכות הערעור היא במישור של טעויות במישור המשפטי, ורק לעיתים נדירות תתערב ערכאת הערעור במישור העובדתי.
סיכום
הצלחת תיקון שכזה תבוא לידי ביטוי ברור במבחן התוצאה:
- שינוי דרמטי במספר ההסכמים הכוללים סעיפי בוררות ויישוב סכסוכים.
- הסכמה על פנייה לבוררות במסלול ערעורי זה לפני פנייה לבית המשפט.
- מפנה בהפניית תובענות, בהסכמת הצדדים, לבוררות על-ידי בתי משפט תוך שמירת אותו בית משפט כסמכות ביקורת שיפוטית לפי סעיף 79ב לחוק בתי המשפט, הן בתקופת הבוררות והן כסמכות ערעורית על פסק הבורר בסיומו.
תיקון זה יאפשר, אם כן, שינוי של ממש בגישה להליך בוררות, תוך הקלת עומס אמיתית על בתי המשפט. הוא צפוי לחסוך זמן שיפוטי יקר הכרוך בהוצאות נכבדות למשלם המיסים. הוא יתרום לחיזוק האמון במערכת בתי המשפט הסובל משחיקה רבה. אין ספק, כי הזמן השיפוטי הנדרש לניהול הליך ערעור נמוך משמעותית מזה הנדרש לניהול תובענות בערכאה ראשונה. התוצאה: טוב למערכת בתי המשפט, טוב לעורכי הדין, וחשוב ביותר - טוב לבעלי הדין.
אומרים, כי כל משבר הוא הזדמנות לצמיחה. משבר העומס והאמון הנשחק בבתי המשפט ניתן לפתרון אמת באמצעות השלמת התיקון החקיקתי בסוגיית הערעור על פסק הבוררות. מערכת בתי המשפט תידרש להשקעת זמן קטנה בהרבה מבירור התיק בערכאה ראשונה ותהנה מן האמון הצרוף בה כערכאה מפקחת, המוציאה לאור דין וצדק בזמן אמת.
