הסיורים לפולין - שוד כספי הורים

לאחר שכשל כל ניסיון להיפגש עם שר החינוך, אני מוצא לנכון להעלות את הנושא בבלוג שלי ב"אתר חדשות מחלקה ראשונה". רעייתי ואני ביקרנו לאחרונה בפולין במשך עשרה ימים. הסיור אורגן על-ידי ידידי, מפקח בגמלאות במשרד החינוך, ורעייתו גם היא מורה בגמלאות.

סיור של שתי משפחות שאורגן באופן עצמאי ולא פסח על שום מקום, בו מבקרים תלמידי בתי הספר. למרבה הצער, נחשפתי לעוצמת הפער בין מימון עבור שני מבוגרים לתקופה של 10 ימים ובין תשלום עבור נער אחד ל-5 ימים.

כסבא שמממן את המסע של נכדו לפולין, שֶׁיֵּצֵא לפולין יחד עם תלמידי בית ספרו, מצאתי לנכון להעמיד בפני שר החינוך את כל הראיות ושלל התהיות - מדוע סך ההוצאות לשני אנשים, של רעייתי ושלי, בסיור של 10 ימים כולל טיסות, נסיעות ברכבות, תחבורה בערים, לינה בבתי מלון (4-5 כוכבים), כלכלה, תשלומים עבור כניסה לאתרים רבים משתווה לתשלום עבור נער אחד לסיור של 5 ימים.

עברנו את כל המסלול המספר את הסיפור היהודי בוורשה ובקרקוב. ביקרנו בבתי כנסת, במוזאונים רבים ובשלל אתרי תרבות פולנית, שאינם קשורים לשואה. להוציא בית היתומים בוורשה, הנושא את שמו של יאנוש קורצ'אק, שילמנו דמי כניסה בכל האתרים, והם היו רבים. רבים מאלו בהם מבקרים התלמידים. כאנשים לא צעירים השתמשנו במקרים רבים במוניות שירות כדי להגיע מאתר לאתר.
אגב, טסנו לפולין בחברת "אל על", שאינה חברה זולה במיוחד, אך משום מה כלל ההוצאות שלנו במשך 10 ימים מגיעות בקושי להוצאה עבור ילד אחד למחצית התקופה, 5 ימים.

התשובה שלי לעוצמת הפער בין סך ההוצאות לסיור בפולין עבור שני מבוגרים לעומת ההוצאה הכספית עבור נער אחד מצויה בכותרת של המאמר - "שוד כספי ההורים".