יונה וביכורים

בֶּן אִכָּר מִפְּרִי גַּנֵּהוּ
תְּאֵנִים וְרִמּוֹנִים,
וּבַסַּל לוֹ עַל שִׁכְמֵהוּ
תֶּהֱמֶינָה זוּג יוֹנִים.
לוּ, לוּ, לוּ...

מתוך "פְּרִי גני", משירי חג הביכורים
מלים שמואל בס, לחן שרה לוי-תנאי
"מוֹטִיב מְסוֹרָתִּי"

"סְעִי יוֹנָה וְשִׁמְעִינִי..."

דִמוי היונָה – דוכיפת; טווס; "צפור גן-עדן"; היושבת על ענף פורח – נושא פרי – מופיע כמוטיב חוזר, קבוע בעטורי כִתְבֵי-יד יהודיים כגון מחזורי תפילה, תנ"ך, שִׁטְרי כתובה; ומסמל את גן העדן. כתב היד "תנ"ך ליסבון" – ספרד, שלהי המאה ה-14 – מהווה דוגמה נפלאה לעֹשר המוטיבים, הגִווּן הסִגְנוֹנִי והצבעוֹניוּת השופעת.
כתב-יד זה מכיל "אין ספור" עִטורי יונה, דוכיפת וכד' בנלווה לטקסט עצמו.

היונה מופיעה כמו-כן בִתחוּם הפיוט כדִמוּי אידֵאִי-אָלֶגוֹרִי; דִמוי האהובה-הרעיה ומכאן: "כנסת ישראל". דוּגמה נפלאה בגֹבְהָה ועֹמקה הספרותי-אִידֵאי נמצאת בפיוט המפורסם "סְעִי יוֹנָה וְשִׁמְעִינִי", שירת-ישראל בתימן.

על-פי גרסה אחת משל ר' שלום שבזי; על-פי גרסה נוספת משל סעדיה בן שלמה הלוי – שניהם מתקופת המאה ה-17. נוסח הפיוט זהה ועִקרו: פניה אל היונה - כנסת ישראל - אשר המשורר דוחק ומאיץ בה למַהֵר ולא בלֹא הכָנות מְדֻקְדָּקוֹת של: מַעְיְנוֹת דֵּעָה; הַתְקָנַת הַכְּלִי; שִׁירָה עֲלֵי נֵבֶל - - - כולל: "וּמַהֵרִי וְאַל תִּפְנִי לְדֶרֶךְ שׂוֹטְנִי" - - - עד: "וְנִכָּנֵס לְתוֹךְ גַּנָּה בְּתָמָר תַּעֲלִי וְנֹאחֵזָה בְּסַנְסִנָּיו וּפִרְיוֹ תֹּאכְלִי" - - - שהם, שוב, דִמוי גן העדן, עץ החיים וארץ-ישראל.

דִמוי יופיה של "היונה" הרעיה והצִווּי להדגישוֹ על אחת כמה: "וּמַהֵרִי עֲדִי עֶדְיֵךְ תְנִי תוֹרִים עֲלֵי לֶחְיֵךְ וְיִנְאֶה בָּם כְּלִיל יָפְיֵךְ"... נושא אוֹתנוּ, הקשובים לשפה העברית, ישירות אל מַלְכוּת שלֹמה, אל ארץ היונה, התוֹר והתָמָר, לאמר: "נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים, תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף" - - - (שיר השירים א, י-יא)

חַג בִּכּוּרִים שָׂמֵחַ וְלֵיל הִפָּתַח שְׁעָרִים.

תודות מאליפות לידידתי גב' לאה אברהם.

בתצלום: סִכת-פריפה מתוך הסדרה: "מוטיב מסורתי", כסף, זהב, זכוכית כנענית/פיניקית – אֹסף פרטי.