תאור ראשי הפרקים של פעילות הקוורטט - תמיכה בתחומים עסקיים אסטרטגיים כגון תעשיות התיירות, האבן והשיש, טכנולוגיות מידע ותקשורת וחקלאות.
- סיוע לפיתוח חקיקה שנועדה לשפר את אקלים ההשקעות והאקלים העסקי בגדה המערבית וברצועת עזה.
- תמיכה בפרויקטים כלכליים גדולים ליצירת מקומות עבודה וביטחון כלכלי מצד המשקיעים. פרויקטים כלכליים אלה כוללים הקמת פארקים תעשייתיים בהיקף גדול, פרויקטים בתחום הדיור והשקעות בתחום הטלקומוניקציה.
- שיפורים בשוק העבודה הפלשתיני הבטחת גישה מוגברת של עובדים פלשתינים לשוק העבודה הישראלי, ובייחוד לעובדים העוסקים בבניין ובחקלאות. סיוע לניידות תעסוקתית גדולה יותר של עובדים פלשתינים מיומנים בין הרשות הפלשתינית, ישראל ושווקי העבודה האזוריים.
היכן ההשקעות בתעשיה? איך זה שיזמים מכל העולם לא מנצלים את כוח האדם הזול?
עיון מעמיק בהישגים עד כה מזה 12 שנים של פעילות הקוורטט נראים הישגים באותם מקורות פרנסה אשר אפיינו את השטחים טרם נוסד הקוורטט, חקלאות, תיירות, תעשיית אבן, בנייתה הפיזית של מדינת היהודים, פרויקטי טלקום לשימושם העצמי של תושבי השטחים אין שום אינדיקציה להשקעות זרות מסיביות, להפיכת השטחים למרכז התעשיה הבא של העולם.
כמות ענקית של תושבים, וקוורטט המיוצג על-ידי הגדולות והחזקות שבמדינות העולם, לכאורה ללא מגבלות תקציב וסיוע בהשקעות חיצוניות, ועדיין אין בשטחים אף מפעל של פולקסוגן? או פורד, או פיאט? כזו כמות של אנשים העובדים בשביל פרוטות בבניינה של מדינת ישראל, ומשקיעים זרים לא עומדים בתור על-מנת לנצל את מצבם כמה שנים ולגרוף על גבם הון אך המקביל להושיעם אט אט מדלותם?
כך התפתחה יפן, כך התפתחה
קוריאה הדרומית, כך מתפתחות סין והודו, כך מתפתחת טורקיה (לפות התפתחה כך לפני שהאיסלאם עלה לה לראש) כ"א זול יחסית, הרבה זיעה של המקומיים, והופה, חולפות להן כמה שנים, העגלה עולה על הפסים, שכר העבודה עולה, והתעשיה עוברת למקום הבא הזועק להשקעה, ומציע כוח עבודה זול יחסית.
כמה זמן לאחר שנפלו חומות ברלין הציפה התעשיה את מזרח גרמניה? כמה זמן אחרי נפילת ברית המועצות לקח לפולין ולהונגריה למשוך אליהן השקעות ענק מכל רחבי העולם?
אולי זה החשש מהמלחמה בין ישראל לערב אז יש שיאמרו המצב פה לא יציב, יש מלחמות, ואם הבעיה היא מלחמות, אז מהיכן אנו מביאים את השקעות הענק? איך זה שכאן ממזרח לקו הירוק הבאר מלאה במים, יש השקעות מכל העולם בתחומי פעילות בהם אנו מובילים, ואילו 5 דקות מכפר סבא מזרחה הבאר יבשה וצחיחה?
ושכר העבודה כאן גדול פי כמה מהשכר בשטחים, כיצד אנו מצליחים להביא השקעות עם כל המלחמות והמצב הלא יציב לכאורה, והם, בניגוד לאטרקטיביות הכלכלית לכאורה החיים באותו אזור עם אותה אי-יציבות בדיוק, נכשלים, ואולי אפילו לא מנסים?
מיעוט השקעות זרות בשטחים - סנסור למצב הרבה יותר טוב מביבי נתניהו ו
זהבה גלאון אז מה, האם ביבי נתניהו הוא המחסום לשלום? האם כאשר ביבי נתניהו אומר לאנגסאם (סבלנות), אין עדיין בשלות האם צריך להאמין לו? או שמא צריך להאמין לזהבה גלאון?
והתשובה היא לא ולא, אנו לא מאמינים לא לנתניהו ולא לגלאון, כי נתניהו, וגלאון בין שאוהבים אותם ובין אם לאו לא מהמרים כאן על נכסיהם האישיים, ולעומת זאת למשקיעים הזרים ראוי ורצוי להאמין, והם הם אלה שמצביעים ברגליים.
והחשש של המשקיעים הוא לא ממלחמה, מלחמה היא דבר חולף המשבר הכלכלי שעבר על העולם בשנים האחרונות היה מזיק אולי הרבה יותר ממלחמה, כלומר שמשברי ענק נלקחים בחשבון גם כאשר אין מלחמה, החשש של המשקיעים הוא דווקא ממצב של העדר מלחמה, ממצב שאיש לא קורא להם ולכן איש גם לא יתאמץ יותר מידי לעבוד, ממצב שכל מה שישקיעו כאן לא יעבור את שלב הינקות כי גורמים איסלאמיים קיצוניים יהרסו אותו מהיסוד, ממצב שכוחות אנרכיסטיים פנימיים השולטים בפועל בשטח יהרסו את כל ההשקעות האלה טרם אפשר כלל לדון על מידת הצלחתן, ממצב שמומחים שלהם יישחטו או יירו ברחובות. אין עדיין בקהילה הפלשתינית רצון אמיתי השתקם, אין שם כוונה להשתקם, הרצון הוא להחזיר בכוח את מה שלדעתם נלקח בכוח, לאכול את השלל ומשם להמשיך לעוד מדינה ועוד מדינה, תקראו באמנת החמאס.
לא ייכון שלום בינינו לבין אלה שגם בימי שלום יהיו חוטבי העצים שלנו.
הסנסור לשלום הוא לא תוכנית ערבית כזו או תוכנית אחרת, הסנסור הוא לא תוכנית סעודית, הסנסור הוא לא אמירה כזו של ביבי או אמירה אחרת, הסנסור הוא גם לא מינוי כזה או אחר של
ציפי לבני, הסנסור הוא אמנת החמאס, ורוח החמאס השלטת בשטח, הסנסור הוא ההשקעות הזרות הממאנות להגיע, הסנסור הוא מחקרי שוק במימון רב המעידים למיטב אמונתי על השטחים כעל שטחי בור, כשטחים מנוונים וחסרי תועלת מבחינת הסיכוי להתפתחות תעשייתית רצינית בם.
ככל שייכון שלום כעת, האפשרות הכמעט יחידה לפרנסתם של תושבי השטחים היא להיות חוטבי העצים ושואבי המים שלנו, הפעם עם החתמת דרכונים בכל פעם שעוברים את הגבולות, וזה, יחד עם רוח החמאס השלטת ברחוב, והעדר כל סיכוי לשינוי ממשי כל עוד רוח החמאס נושבת, הוא כמובן מתכון בטוח להמשך האיבה ואף לליבויה, עם או בלי הסכם שלום.
