אסור להוריד את הסיפוח מן הפרק

האם צריך לסגת כעת משטחים? האם צריך לכבוש שטחים? האם צריך לספח שטחים? איזה פעולות לנקוט? האם לאסור? האם לגרש? כל אלה נושאים כבדים אשר אמורים להימצא על שולחן הממשלה, הקבינט, אשר מכוח סמכותם ומכוח חובת האמון שהם חייבים לעם, עליהם לברור את התבן מן הקש, ולפעול בדרך מיטבית. וכמובן יהיו אז שיאמרו שניתן היה לבחור חלופה טובה יותר מזו שנבחרה.

אסור לבטל חלופות מראש

מה קורה במצב שהממשלה לוקה בפעולותיה אך לא עקב החלטות שנויות במחלוקת, אלא משום שהיא לא פורסת בפניה את מרחב הפעולות האפשריות, ולכן נמנעת מלדון בעולם שלם של חלופות? כי מי מחבריה מחזיק חזק בעיגוליה ומסובב, ומודיע שאם תלך דרך שלא מוצאת חן בעיניו הוא יפרק את הממשלה? והרי ברור שאם הממשלה מתעלמת מחלופות ואפילו לא דנה בהן היא טועה בהסתברות של 100%, כי עצם הדיון הצולע הוא טעות יסודית, בעוד שאם היא בוחנת ביסודיות את כל החלופות ובוחרת אחת, או בוחרת כמה, סיכויי הטעות נמוכים משמעותית.

כל שר מלך, והמשילות בחלום

כאן באה לידי ביטוי מילה חדשה ישנה - משילות, או העדר משילות. סחיטה של המדינה והממשלה על-ידי מפלגות הנמצאות בקואליציה ושאינן במפלגת השלטון. זהו מוקד האי משילות, וכאן בדיוק נמצא הפער בין אמריקה לישראל, שם השלטון יכול לדון ולעבד ולהכין תוכניות אפילו אם הן שנויות במחלוקת, כי השלטון משוריין ל5 שנים, ואם יש ספק אז הספק הוא ביכולת העברת הנושאים הללו בבית הנבחרים.

ואצלנו כל שר מלך, כל שר הוא ראש ממשלה. ערב החטיפה הכריזו שר אחד ושרה אחת טאבו על סיפוח שטחים, וכעת, כאשר שלושה מהילדים שלנו נמצאים בידי מחבלים, נושא הסיפוח אשר ייתכן שיש לו השלכה מכרעת הן על אופן סיום הפרשה הנוכחית, והן על המוטיבציה של החלאות במקרה הבא, לא עומד כלל על הפרק, איש אינו רוצה לזעזע את הממשלה במצב כזה.

כל איום יחייב היפרדות מהכסא

ראוי ורצוי שכל שר יידע, שכל איום שהוא מאיים על חברותו בממשלה יעלה לו בכסא שלו בממשלה, איום על הממשלה בהתפטרות או בפירוק הקואליציה כמוהו כהגשת מכתב התפטרות, ואז שרינו יהיה הרבה יותר שקולים, הרבה יותר זהירים, וגם אם אינם מבינים מדוע המשילות מחייבת את חברות הקואליציה שלא לקשור לממשלה את הידיים, הם יבינו זאת בדרך הקשה, דרך ההיפרדות מהמשרד, מפקידה, מהרכב, ובייחוד מפוטנציאל השפעה כלשהוא – בממשלה.