שרת הבריאות שכחה את מחלקות המיון

השבוע לוויתי את רעייתי למחלקת המיון בבית-החולים וולפסון. במשך 11 שעות הייתי עד לעוצמת פער מכאיבה בין נתינה של המירב והמיטב מצד צוות רפואי במחלקת המיון המגלה מסירות רבה לחולים ובין האמצעים הדלים העומדים לרשותו.

קשה לראות רופא, שחייב להחליט החלטות גורליות ובין שלל המטלות המוטלות עליו בעת ובעונה אחת. קשה לקבל מציאות, שצוות רפואי קטן, קטן מאוד, לא נח אף לא לדקה אחת במשמרת ארוכה ובין העומס הרב של חולים שעליו לטפל.

אין לי ידע ולא כלי שיפוט והערכה מדעיים כדי לקבוע מהו ארסנל הכלים, שחייב להיות בידי רופא במחלקת מיון ואיזה תקן של רופאים, אחיות וסניטרים נדרש כדי למלא את שלל המחויבויות הרפואיות של מוסד רפואי ציבורי כלפי אלה הזקוקים לו.

אך כמי שליווה "לקוח", המשווע לקבל טיפול רפואי נאות, אני כן יכול להתרשם שכל איש מהסגל הרפואי עשה את עבודתו נאמנה. ועל כך נתונה לו תודתי. אך נותרתי עם השאלה, שחייבת להטריד את שרת הבריאות, יעל גרמן, איך יכול רופא לעבוד, כשהוא רץ ממיטה למיטה, מקריאה טלפונית מהמחלקה, להסתכל על צילום שהגיע מהמעבדה או בדיקות דם, ותוך כדי בחינת שלל הממצאים הוא מוצף גם בשלל בקשות מכל עבר.

אני רק רוצה לשתף את שרת הבריאות, יעל גרמן, בתחושה שלי, שהייתי עד לילה אחד, בשבילי ובשביל רעייתי לילה ארוך מדי, לעוצמת פער בלתי נסבלת בין מסירות רבה ומקצועיות של רופאים במחלקת המיון בבית-החולים וולפסון ובין העדר תנאים וסביבת עבודה בלתי נסבלת, המביישת את הרפואה הציבורית.

הסגל הרפואי הנפלא ראוי לסביבת עבודה ותנאים אחרים ממה שעומדים לרשותו כיום.