|
[צילום: פלאש אלמגור. לא שוטפת כלים 90]
|
|
|
|
|
תמיד נעים לשמוע על אנשים המרוצים מחייהם, ממעשיהם, מהמקום בו הם גרים. גם אם זו גילה אלמגור. גם אם זו תל אביב.
ברור לגמרי שהיא מרוצה מחייה בעיר. מחבריה. מהכיף והשפיות המקיפים אותה. אבל לא כולם גילה אלמגור. אולי הם היו רוצים. אולי לא.
אני חושבת שהתגובות כלפי גילה אלמגור מול המילים האומללות שאמרה פיספסו את הנקודה.
שולי מועלם, שטרן ועוד שהגיבו על עניין שמירת השבת קצת נסחפו. סגירת חנויות בשבת בתל אביב איננה כדי שיעשו קידוש וילכו לבית הכנסת. אם כי אני דווקא ממליצה על כך בחום. יש פה עניין סוציאלי פשוט. יום מנוחה לעובדים. מגיע להם, לא?
אבל דברים שרואים מתוך המטבח, או מאחורי הקלעים של החנויות, לא רואים מהכיסא הנאה בבית הקפה הנעים. או מול המראות במרכזי המסחר המלאים כל טוב. לקונים.
אין ספק שתל אביב היא העיר הקוסמופוליטית שלנו. היא ה"big city" שלנו. היא החלון ראווה האירופאי/אמריקני/חול"י שלנו. וכולנו גאים בה מאוד.
אבל להגיד שהיא "אי של שפיות"? להגיד שיש בה שמחת חיים?
זה לדעתי קצת מנותק מן המציאות.
גם להם מגיע
יש בה שפיות ושמחת חיים כמו בכל מקום אחר. אולי אפילו פחות. כי כמה תל אביב יש. יש תל אביב של האורות הנוצצים, חלונות הראווה בתי הקפה המוארים. של אנשים יפים ומתוקתקים. אבל יש גם תל אביב אחרת. ותל אביב של מדליקי האורות, של מגישי הקפה, של המוכרים בחנויות.
ויש עוד תל אביב אחת. של פאבים חשוכים, של הומלסים, של בתי קפה נידחים של עניים, מדוכאים, של מיואשים. של אבודים. כמו בכל עיר גדולה בעולם.
ועל כך דווקא אין גאוותנו.
גילה אלמגור מכירה כנראה רק את האורות הנוצצים ואת בתי הקפה הנכונים. היא יושבת שם עם האנשים הנכונים. ורואה כי טוב. למה לא?
רק מה?
מישהו צריך להדליק את האורות בעיר האורות הזאת. מישהו צריך למכור, לשרת, לנקות את החנויות בעיר הזאת. שום דבר לא נעשה מעצמו! יש עובדים שעושים את כל העבודות האלה. הם לא שקופים. רק שלא תמיד רואים אותם.
אז אם זהו עסק הבנוי בעיקר על שבתות, כמו פאבים ומועדונים. קטונו.
אינני מאמינה שיש מי שיעלה בדעתו למנוע מהתל אביבים לבלות את נשמתם וחייהם במקומות אלה.
אבל כשמדובר במרכולים, במרכזי קניות, כשמדובר בהמון אנשים שקופים שעליהם לצאת לעבוד במקומות אלו - כדאי שגילה אלמגור תכניס גם אותם לסרט שלה.
כי אני מאמינה שגם הם רוצים ביום השישי לחזור לביתם, לנוח, לתכנן תוכניות. גם הם רוצים לישון עד מאוחר כי לא צריך לקום לעבודה. להיות עם המשפחה שלהם, עם האישה, עם הבעל, עם הילדים.
בגלל זה כדאי שלא יפתחו מרכולים.
בגלל זה כדאי שלא יפתחו עסקים.
כדי שינוחו ברגיעה בביתם ולא יחששו שמא מישהו גוזל את פרנסתם.
כי הוא פתח את העסק. והם לא.
ואותו סטודנט? זה "שלא עשה את הקניות שלו במהלך השבוע – שיוכל - לשים כפכפים ולצעוד למרכול" - כדאי שיתאמץ קצת ויעשה קניות ביום אחר. אין צורך להפעיל כפר שלם עבור סטודנט אחד.