צוק איתן, לאן?

בעוד התותחים רועמים ומבצע ״צוק איתן״ נראה כחזרה ״משודרגת״ של מבצעי עבר ישראלים שהובילו לשום מקום, צריכה ירושלים להציב מטרה אחת ויחידה לפעולה: הפסקה מוחלטת של ירי הטילים כמו גם הסרה של כל סכנה אחרת הנשקפת מרצועת עזה כנגד ישראל ואזרחיה.

לפני שנולעט שוב ״מן האדום האדום הזה״ של דם האזרחים החפים מפשע משני צדי הגבול, לפני שיוטחו עלינו פעם נוספת שלל הצעות המדף הכושלות שנוסו עד לזרא בעבר, ולפני שייכפה על ירושלים לסגת לנקודת המוצא שתוביל לשיפור מעמדו של חמאס, נדרש ראש הממשלה נתניהו להוכיח שהוא קורץ מחומר אחר ושהוא אכן מנהיג ואיש חזון מעשי.

מבין שלל ״תוכניות המגירה״ שמוצגות חדשים לבקרים, יוכל נתניהו לבחון גם את עיקרי ההצעה המפורטת להלן, שהנם שאפתניים ופורצי דרך אך באותו זמן מציעים פתח לשיפור המצב, לא רק ברצועת עזה אלא גם במרחב המזרח תיכוני הנפיץ.

בצד הרעיוני, הדברים צריכים להיאמר באופן החד והברור ביותר: הניסיון הפלשתיני להקים ברצועת עזה יישות עצמאית לאומית משגשגת ושוחרת שלום כשל כישלון חמור. הדגם העזתי שואף להעתיק את הדגמים המדממים בהם אנחנו חוזים כיום ברחבי העולם הערבי-מוסלמי, מלוב ועד עירק ומסוריה ועד אפגניסטן. לישראל ולעולם אסור לאפשר את שכפול הכישלונות המסוכנים הללו ותחת זאת עליהם להציע לתושבי הרצועה עתיד אחר, טוב יותר ומבטיח לא פחות.

מעשית, צריכה ישראל לנקוט בצעדים הבאים. ראשית, הפסקה ישראלית יזומה וחד-צדדית של האש במקביל לגיוס מילואים מקיף והכנות מעשיות לפלישה קרקעית לרצועה. שנית, הצבת אולטימטום לראשי החמאס להיכנע בלא תנאי ולהסגיר עצמם לגוף משפטי בינלאומי, תוך קבלת ערובות לביטחונם האישי. ירושלים ובנות בריתה המערביות תוותרנה מצדן על הדרישה לשפוט את מנהיגי הארגון על פשעי המלחמה והפשעים נגד האנושות שהם וארגון החמאס ביצעו לאורך השנים כנגד אזרחי ישראל, ואולי אף יותר, כנגד תושבי הרצועה אותם הם הובילו בעקביות למציאות של הרס וחורבן אישי וקהילתי.

בשל הצפי הסביר שהדרישה הישראלית תידחה בבוז ואף תיענה במטחי טילים מקיפים מאלו שכבר ספגנו, תצטרך ירושלים לפנות לשלב האחרון של התוכנית המבצעית: כיבוש ישראלי כולל של הרצועה ופעולה כירוגית ארוכה, מקיפה ומייגעת לניקוי השטח מכל סממן עוין והתקפי.

רעיונית, ולצד הפעילות המבצעית המתוארת לעיל, צריכה ירושלים לגבש מדיניות רחבה מעל לראשי הפלשתינים תושבי הרצועה והגדה לצורך יצירת קואליציה רחבה. בתוכם, מזכ״ל האו״ם וארגונו, נשיא ארה״ב והממשל האמריקני, קנצלר גרמניה ומנהיגי צרפת ובריטניה כמו גם מוסדות האיחוד האירופי הרשמיים, אך גם, ובנפרד, המדינות הסקנדינביות שקולן המוסרי רם ובולט. תפקיד משמעותי יינתן למצרים ולמדינות המפרץ המתונות, בראשן סעודיה.

המטרה הסופית של התוכנית תהיה הקמת יישות לא-מדינית, או על-מדינתית, ברצועה. כזו שטרם התקיימה בתולדות העמים ואיננה מוכרת עד היום בזירה הבינלאומית. יישות כלאיים סמי-עצמאית, חסרת מאוויים לאומיים מקיפים ובלא זיקה ליישות הפוליטית שתקום, אם תקום, בגדה המערבית.

מעשית, עזה תבודד קרקעית מישראל וממצרים שגם תספקנה לרצועה את המטריה הביטחונית החיצונית. האו״ם, מצדו, יבנה שלטון טכנוקרטים מעורב של תושבי הרצועה וביורוקרטים חיצוניים וגם ינפיק, לראשונה, דרכונים מטעמו לתושבי הרצועה שיהפכו להיות ״אזרחי העולם״.

הקשר של הרצועה עם העולם יהיה דרך הים ומעברי הגבול הנוקשים שייבנו עם מצרים וישראל. העולם מצדו, יציע חבילת תמריצים כלכליים אדירה שתצמצם, לפחות בתקופה הראשונה, כל ביקורת פנימית למהלך. בתוכם, חתימה של חוזי ענק מחייבים לעשרות שנים בין היישות שתקום עם האיחוד האירופי וארה״ב, עומאן וסעודיה, רוסיה וסין, לרכישת מוצרים (ביגוד, מכונות) ושירותים (מרכזי שירות טלפוניים לחברות בינלאומיות), בעשרות מיליארדי דולרים.

הפתרון המוצע חדשני. הוא מבקש ליצור מציאות שלא התקיימה בעבר. למרות חריגותו הוא יונח על קרקע בשלה שתאפשר את יישומו: מדינת ישראל לא תוכל ואיננה צריכה להבליג עוד על ירי רקטות ופגיעה מתמדת באזרחיה; תושבי הרצועה חסרים כל תקווה, הם רצוצים וכתושים משנים ארוכות של דיכוי מבית ומחוץ והם כמהים לשקט; מצרים מאסה בשלטון חמאס ומבקשת להקים יישות ידידותית ברצועה; העולם הערבי-מוסלמי מפורר ומפולג ואינו מציע תקווה ועתיד מבטיח להמונים - ההצעה תוכל לשמש לאזרחים במרחב כתחליף הולם שגם ינופף מעל ראשי מנהיגיהם הכושלים כחרב דמוקלס מתהפכת; האו״ם יוכל להצדיק את תכלית קיומו כגוף עליון סמי-ריבוני שמטרתו להבטיח את השלום בעולם; ארה״ב כשלה בניסיונות התיווך שלה באזור כמו גם במדיניות הכוללת שלה במזרח-התיכון ועשויה בשל כך לאמץ את עיקרי הדברים.

היוזמה המוצעת תעורר עליה מתנגדים רבים שיביעו חשש מכשלונה. הם ייענו בתשובה מוכנה מראש: הרי תמיד נוכל לחזור למצב העכשווי המלבב ואף לשפר אותו באמצעות שילובה של רצועת עזה בחליפות האיסלאמית שהולכת ומתגבשת במזרח.