כמו כל דבר במדינתנו הקטנטונת הכל "נצבע" פוליטית. הדיון הציבורי בדוח של עו"ד טליה ששון על הבנייה הבלתי חוקית הממשלתית הממוסדת בשטחים עוסק רק בשאלות הפוליטיות: "האם ראש הממשלה הזמין את הדו"ח?"; "מהי העמדה הפוליטית האישית של עו"ד ששון?"; "האם היה נכון לפעות כך במציאות הבטחונית הישראלית?" ועד שאלות והתייחסויות מסוג זה.
ואני מבקש לעסוק בהיבט היותר פשוט: כך נוהגת המערכת הציבורית לא רק בעניין הבנייה בשטחים אלא בנושאים רבים בכל תחומי האחריות של משרדי הממשלה. לית דין ולית דיין!
המערכת הפוליטית הישראלית, הממונה על משרדי הממשלה וכל הגופים הכפופים אליהם, מטה באופן שיטתי תקציבים, משאבים, מינויים, הטבות, אישורים, היתרים, איסורים ועוד סוגים רבים של "מוצרים" על-פי תפיסתם של סדרי העדיפויות הפוליטיים שלהם ולבעלי עניין המקורבים אליהם. אמנם אין אלו כל המשאבים המוקצים למיניסטריונים, אולם הטיה של רק קצת מהם היא בסדרי גודל נכבדים.
"המערכת" הפוליטית, בשיתוף עם חלק מהסגל המקצועי הגיעה לרמה של אמנות ביכולת לנצל באופן מלא את חוסר השקיפות של תקציבי המדינה וביצועיהם, של חוסר המדידה השיטתית של הביצוע ושל "הפרצות" בנהלים, תקנות וחוקים המסדירים את הפעילות המנהלית בממשלה [ובסקטור הציבורי בכלל] בכדי לעקוף את כל המוסככמות והחוקים.
בממשלה טיפוסית ישראלית בה חלק מהשרים באים ממפלגות סקטוריאליות קטנות - גם נוצרת "ברית" מאד מתוחכמת של קשרים ושיתופי פעולה בין-משרדיים בכדי לבצע את העדיפויות המקומיות.
כל מנגונוני הבקרה והמעקב של משרד ראש הממשלה, של החשבים במשרדים, של נציבות שירות המדינה ושל החשב הכללי - לא מצליחים לעמוד בפרץ [ראו העובדה שכל פעם מופתעים מחדש מחריגות השכר ברשויות המקומיות...
ועל כן אין להיות מופתעים ממה "שגילתה" עו"ד ששון - רוב שרי הבינוי והשיכון, ראשי המינהל וגורמים אחרים פעלו בנושא ללא מפרע, כארש חלק מפעולותיהם היו ידועים לציבור רחב של אנשים. כך גם מתרחש במשרדים אחרים.
אין ספק שחייב להתקיים שינוי מהותי בכל המערכת הציבורית בכל הקשור לשקיפות, אכיפה, פיקוח, בקרה ואת זה צריך להנהיג ראש הממשלה, במקום להיבהל מדוח ששון.