אל רחום ובית חנון

מאז גורשו אדם וחוה מגן עדן נקבע הסדר החדש בעולם. גן עדן פסה, הנחש על גחונו, והאדם ישופו ראש, האיש בזיעת אפו אוכל לחם והאישה יולדת בעצב בנים ובנות.

בואו נחזור לסיפור הגירוש מגן עדן על-פי הסופר המקראי: (בראשית ג') "ויאמר יהוה אלוהים אל-הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל-הבהמה ומכל חית השדה על-גחנך תלך ועפר תאכל כל-ימי חייך ואיבה אשית בינך ובין האישה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב אל-האישה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל-אישך תשוקתך והוא ימשל-בך. ולאדם אמר.... ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את-עשב השדה. בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל-האדמה כי ממנה לקחת כי-עפר אתה ואל-עפר תשוב."

ובמשל שלנו הנחש הוא כמובן החמאס, אשר שכח שתפקידו לאכול עפר כל ימי חייו, וצה"ל דואג לדחוף אותו עמוק עמוק אל תוך הקרקע, אנחנו מקצצים את ראשו הרצחני, והא מנסה להקישנו רגל, אבל אנחנו נעלנו נעליים גבוהות לפני שיצאנו לשטח והחמאס דבוק חזק חזק לקרקע, וזוהי רק ההתחלה. זוהי רק ההתחלה, הפעם בואו נקווה כולנו שמדובר במכה שכל כך תכאב עד שגורמים נורמאליים ייקחו שם את ההגה לידיים.

והאיש אלה אנחנו, אנחנו תושבי המדינה שנדונו להתאמץ ולהשתדל ולהשקיע, לזרוע בדמעה ולקצור ברינה, להשקיע שנים על גבי שנים, נתח מהחינוך, נתח מהבריאות, נתח מהרווחה ללכת למילואים, להתנדב, לקבל טילים ולקבל פצמ"רים, והכל על-מנת שיהיה לנו צבא יהודי, צבא עברי על-מנת שתהיה לנו מערכת אזרחית יהודית, על-מנת שיהודים לא יהיו עוד קורבנות של כל מיני מופרעים.

ונשאלת השאלה מי האישה בסיפור? מי האישה? בכן האישה היא תושביה השבויים של עזה, אשר פותו על-ידי הנחש בדרכים חלקלקות, לתמוך בטרור, להגן על הטרור, וזה התחיל בכלל עם חינוך, ועם מזון, מלכודת דבש תמימה לחלוטין, והתושבים התמימים של עזה נפלו בפח. אבל אלוהים שלנו הוא אל רחום וחנון, האישה אומנם פיתתה את האיש שלה, אך היא לא המקרבן כמו הנחש, היא קורבן, ועונשה הוא "רבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים" כלומר את תחיי, תחיי טוב, אבל על-מנת להבטיח את המשך הדורות את תסבלי, תסבלי מאד.

ואם היינו יכולים לשאול את האל הרחום והחנון של היהודים, איך אפשר לרחם על הרוצחים, הרי אמרו חז"ל שמי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים?

איננו יודעים מה היה עונה האל הרחום והחנון שלנו, כי אמרה כבר אימא מאוד יקרה שהקב"ה לא עובד אצלנו, אבל מניסיון העבר סביר שהיה אומר, "הטוב שבנחשים, רצוץ ראשו", ומיד היה ממשיך ואומר "אבל האישה אינה הנחש, האישה היא בת תיקון, עונשה של האישה, על כי התפתתה ופיתתה הוא בכך שתלד בעצב, אפילו אם חייבת לעזוב את ביתה, אפילו אם ביתה ייהרס, אפילו אם ביתה היה גן עדן, ובתקווה שמאות הנחשים המתים שתראה בדרך, ובתקווה שהסבל הענק שלה, ימנעו ממנה להבא לתת לנחש לפתות אותה".

ואני, אתה, האיש החייל הלוחם המפקד אל יגבה לבבנו, "ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את-עשב השדה. בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל-האדמה כי ממנה לקחת כי-עפר אתה ואל-עפר תשוב."