"ליבו של מדינאי צריך להיות תמיד בראשו" (נפוליון בונפרטה). "להכשיר את העתיד, פירושו לבסס את ההווה" (אנטואן דה סנט אכזופרי).
האם ביבי הפתיע לטובה
רבים כבר הספידו את הקרירה הצונחת של נתניהו, במיוחד בשל מעמדו המתערער בליכוד, ואז נוספה הפרישה של איווט מסיעת הליכוד, שנדמה שנתנה מכה חזקה לביבי, תוך קריאת תיגר על מנהיגותו כראש הגוש הימני.
ואז הגיע חמאס.
כמו לאורך ההיסטוריה הקצרה של ישראל מאז 1947, באים שכנינו ופרטנרינו, ומצילים את המצב ובמידה מסוימת ועקיפה גם את עם ישראל.
ב-1947 לא הסכימו הערבים לתוכנית החלוקה, וספגו מכה ניצחת, שעד היום הם מפרשים זאת כ"נכבה" שלהם. כך זה המשיך ב-1956, עבור ל-1967, מלחמת יום הכיפורים, ועד להצעות מרחיקות הלכת של ברק ואחריו אולמרט. אבל המנהיגים המובילים עראפת ואבו-מאזן, סירבו וברחו.
פתיחת האש על-ידי וחמאס מעזה
הרקטות מעזה שיש אומרים שבאים מצד חמאס, בשל תסכול, אובדן מעמד, אובדן השפעה, באים כדי להראות ולהצהיר, אנחנו כאן ויש לנו כוח ואמצעים.
מתברר, שמבצע "
עופרת יצוקה" - שלא הגיע עד כדי מימוש מלא והופסק בטרם עת, הביא למצב של היום, לאמור: נתן לחמאס זמן להתארגן, להבריח ולייצר נשק, שאסף במצבורים גדולים, להכין מנהרות ולעצבן את ישראל.
הטוענים שזאת תוצאה של הנסיגה מעזה טועים. ישראל החזיקה בגוש קטיף וסביב לו - 5,000
מתנחלים על טפם ורכושם, כאשר סביבם היה צריך כדי להגן עליהם לפחות כ-20,000 חיילים בסבבים שונים.
בנוסף, היו פיגועים במתנחלים אלה, טילים על אוטובוס שהוביל תלמידים, יריות על הגוש שגרמו לפציעות והרס רכוש. אם היינו נשארים - החמאס היה עולה ממילא.
אלה הטוענים שנוכחותנו בגוש קטיף ובאזור עזה, היו מונעים את עליית החמאס, טועה ומטעה. חמאס עלה, כתוצאה מהתפתחות פנימית ברצועה, בשל השחיתות של נציגי הרשות הפלשתינית, חולשתם והתגברות הקיצוניים.
המצב המשפטי, לפי המשפט הבינלאומי
על-פי כללי המלחמה והמשפט הבינלאומי, צה"ל ששלט בעזה - אחראי על חיי האזרחים, על ביטחונם ורווחתם. פירוש המצב אומר: ישראל כמדינה שכבשה את השטח אחראית על ניהול החיים התקינים של האזרחים, ביטחון אישי, ביטחון כלכלי, ביטחון משפטי, ביטחון
הומניטרי.
להיות אחראים על 1.5 מיליון תושבים, באזור הצפוף בעולם, כשעיני כל העולם צופות בך, היא משימה בלתי אפשרית. היכולת להגיב צבאית בתוך עזה, בסיטואציה שאנחנו אחראים בשטח, היא מוגבלת ומבחינה מבצעית כמעט ולא ניתנת לביצוע.
ההחלטה של שרון
ההחלטה של שרון, על נסיגה חד-צדדית עד לגבול הבינלאומי המוכר, נתנה לישראל את האופציות הצבאיות והמבצעיות הרחבות ביותר והטובות ביותר.
אזור חמאס - אזור טרור
עזה הפכה לאזור מקלט לטרור, כאשר חמאס שולט בה ומדכא את רוב האזרחים. התמיכה שהייתה בזמנו, ממצרים, חיזבאללה, אירן - לאט-לאט התמתנה ונחלשה וכיום הם מבודדים ואובדי עצות.
כדי לצאת מהתסכול והאכזבה - הם תוקפים את ישראל כמעשה ייאוש, בבחינת תמות נפשי עם חמאס והג'יהאד האיסלאמי.
אילולי הנסיגה המלאה ישראל לא הייתה מקבלת תמיכה בינלאומית ולו חלקית או זמנית, כפי שקיבלה ב"עופרת יצוקה", כפי שקיבלה במלחמת לבנון השנייה, ועכשיו במבצע "צוק איתן". אז נא להבין, להפנים ולהתנהג בהתאם.
ברגע אחרון:
1. מצרים התערבה כמתווך והציעה הפסקת אש. הקבינט הסכים להצעה מתוך נימוק עיקרי שאנו צריכים את מצרים כידידה בתוך המרחב המוסלמי הגואה שבסביבנו.
2. החמאס יצהיר שלא יקבל הנחיות, אך בפועל יקבל אותן, תוך שיצא בהסברה רועשת על ניצחון במבצע, על ירי טילים על ירושלים, דימונה, תל אביב, חיפה ופחד צה"ל להכנס רגלית לרצועה. אז תנו להם לצעוד.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
