פרופ' יחיעם ויץ מבכה את "ההצלחה המזהירה" של "הימין הרוויזיוניסטי" על שהצליח להציג את זאב ז'בוטינסקי "כאחד מאבות המדינה". במאמר שהתפרסם ב
הארץ (כ"ט תמוז, 27.7.14), קובע ההיסטוריון מאוניברסיטת חיפה, כי "זאב ז'בוטינסקי לא נטל לקח (כנראה התכוון ל-חלק) משמעותי בבניית המדינה ולא במהלכים המדיניים, שהתחולל בשנות ה-30".
מאמר היאה לכותבו, בן למשפחת אצולה מפא"יית מובהקת, המתפרסם ביום השנה ה-74 למותו של זאב ז'בוטינסקי. מאמר שלא יאה, עם זאת, לא לעובדות ולא לאמת.
זאב ז'בוטינסקי נפטר שמונה שנים לפני קום המדינה, בטרם יכול היה להיות עד לשואה הנוראה ("החורבן" - כלשונו), שמפניה הזהיר את בני עמו מתחילת שנות השלושים ואף קודם לכן. הוא לא היה (מ-1931, עת התפטר כיוון שלא נתקבלה דעתו להכריז ברבים על מטרת הציונות - הקמת מדינה עברית) בעל תפקיד רשמי בהסתדרות הציונית, ולמרות זאת, אבוי, מבכה הכותב, הוא קבור בהר הרצל, הוא רעייתו, בנו וכלתו.
פרופ' ויץ כמעט מצר על כך שקברים אלה תופסים מקום בפנתיאון הלאומי, שם כנראה יש מקום, לצד גדולי הדור, רק לעסקנים בעלי תפקידים רשמיים, שלא הותירו אחריהם טיפת מורשת ולא טביעת אצבעות בהיסטוריה הציונית, אבל מה, הם היו "בעלי תפקיד רשמי", כמובן במימסד המפא"יי.
פרופ' ויץ שוכח, כי ז'בוטינסקי היה מנהיג ציוני משכמו ומעלה, איש אשכולות, אדם רנסאנסי, מקים הגדודים העבריים לפני מאה שנה, מכונן הגנת ירושלים ב-1920, מקים בית"ר והצה"ר (כידוע, מפלגה ציונית זניחה, או כלשונו של ויץ: "פלג בתנועה הציונית"...), סופר יהודי דגול, משורר ציוני, נואם ציוני מזהיר, מדינאי יהודי שהתקבל בכל הלשכות הממשלתיות, ודברו הידהד ברחבי העולם היהודי, המנהיג שנתן השראה למלחמת האצ"ל בכובש הזר הבריטי, שהמריץ את ההעפלה ה"בלתי לגאלית" (עליית "אף על פי"), שהותיר אחריו מורשת הגותית-ציונית-עכשווית, בתחומי המדינה, הצבא, החברה והכלכלה, שאין רלוונטית ממנה.
מה לעשות והוא הניף את דגל ה"חד-נס" - דהיינו דגל המאבק הצרוף להקמת המדינה? הוא לא עסק בהתיישבות, ולא ב"עוד דונם ועוד עז", אם כי פלוגות הגיוס של בית"ר הקימו כמה יישובים, ולכן בעיני הכותב הוא משני בחשיבותו לעומת, למשל, ארתור רופין, ש"תרם לבניין הארץ".
ז'בוטינסקי, אליבא דוויץ, "לא היה בעל תפקיד רשמי בהסתדרות הציונית", הוא מוצג ב"הצגה מתוחכמת" כאחד מאבות האומה, ולכן כנראה פסול לקבורה בהר הרצל, שם נטמן לפני יובל שנים בדיוק. כמעט היה חסר במאמר הנ"ל משפט סיום כגון: מן הראוי להעתיק את קברו של מר ז'בוטינסקי, כי מקומו לא יכירנו בהר הרצל...
חבל שיחיעם ויץ שכח עוד דבר: ב-2005 חוקקה הכנסת את חוק זאב ז'בוטינסקי, להנצחת פועלו ואישיותו, ועל פיו המדינה מקיימת ב-כ"ט בתמוז אזכרה ממלכתית - בהר הרצל כמובן - לכבודו של המנהיג הציוני הדגול, במעמד הנשיא, ראש הממשלה ויו"ר הכנסת. ביום ראשון, לראשונה מאז מתקיימת אזכרה מכובדת זו ביום הפטירה, אולי למגינת לבו של פרופ' יחיעם ויץ ודומיו, כל שלושת בעלי התפקידים הרמים בטקס עמדו להיות יוצאי חלציה של תנועת ז'בוטינסקי: הנשיא ריבלין, ראש הממשלה נתניהו ויו"ר הכנסת אדלשטיין.
ואולם, המשך המלחמה בעזה, ישיבת הקבינט החשובה אלף מונים באלה הימים, מנעו מראש הממשלה להגיע לאזכרה. מי כמו נתניהו יודע, שיש קשר ישיר בין "כיפת ברזל" של ימינו, פרי המצאתם ויצירתם של טובי המוחות ברפאל, לבין "קיר הברזל" פרי מוחו של ז'בוטינסקי. קיר ברזל גם המטאפורי וגם האמיתי, בדמותם של צה"ל ושאר זרועות הביטחון, ששומרים על ביטחון ישראל בלחימה הקשה במחבלי החמאס האיסלאמי הארור.
