מה שקרה לגילה אלמגור מבשר רעות

אמנית מוערכת, שקמה כל בוקר ושואלת את עצמה מה אני יכולה לעשות טוב לקהילה בה היא חיה, מצאה עצמה מאוימת.

אמנית - שכל יום מקדישה מעצמה לזולת מטה כתף לחולי סרטן, לילדים אוטיסטים, למחלקות ילדים בבתי חולים - מקבלת יום אחד איום על חייה בשיחות טלפון אנונימיות, כי העזה לגנות שריפת ילד בעודו בחיים. ועוד העזה לומר, שאפילו השטן לא ברא מעשה נפשע כמו שריפת ילד חי.

אדם - שהחליט לכתוב מאמר, המגנה את רבה של תנועת בני עקיבא - מקבל שיחות טלפון אנונימיות מאיימות על חייו.

האדם הזה מאוים, כי העז לגנות רב שטרם המלחמה דרש "לחצות את קו 300 ערלות פלישתים". אותו אדם זה אני. ואני נחרץ בדעתי, שדבריו של הרב נועם פרל מזכ"ל תנועת נוער חינוכית "בני עקיבא" זו פצצת טון של רפש, שהוטלה על ארון הספרים היהודי, ארון יקר לכולנו.

בימים ששלושה ילדים מגוש עציון נטבחו, כי הם היו יהודים, וילד משועפט נטבח, כי הוא היה ערבי, ניתן לצפות מרב של תנועת נוער חינוכית לאמירות שקולות ולא דרישה ל"נקם בשם שלושת אלפי שנות היסטוריה יהודית" ולא לדרוש דם "לחצות את קו 300 ערלות פלישתים".

אלה ימים המבשרים רעות, כשלכתובתה של כל אמירה ביקורתית נשלחים איומים. איום על חיי אנשים הנותנים ביטוי למה שהם חשים.
אותו פשחור בן אמר הכהן, שאמר בשנת 586 לפנה"ס לכתובתו של ירמיהו: "בן מוות האיש הזה" התעורר בקיץ 2014, כאשר הרים את הטלפון ואיים על חייה של גילה אלמגור.