א. מלים
מדי פעם ממציאים לנו המומחים-בעיני-עצמם מלים חדשות, שנועדות לעוור אותנו, כדי שלא נבין את השיח ההזוי שלהם. זה סוג מתוחכם של אלימות מילולית. ואיני מדבר על הבאת מלים ערביות, שגם המשתמשים בהם, לדעתי, אינם יודעים את פשרן.
למשל - "הכלה", "השתבללות" ו"נחילים"; וכעת הצעקה האחרונה הנה, "הסדרה". ואני, הדיוט מסכן ועלוב, שואל - מה רע במלה הישנה, "ניצחון", ובעוד מלה ותיקה, "הכרעה"?
כדי להפוך עקוב למישור וכדי להונות את העם, משתמשים הכושלים הסדרתיים בגרסה מתקדמת של שיחדש, שיכולה לגרום לג'ורג' אורוול להסמיק.
ב. מרי
שנים אני מנסה להבין את התסבוכת הנקראת יחסי צבא-חברה בישראל, או ליתר דיוק את האמון העיוור בצבאנו ובמפקדיו, למרות סדרה אין-סופית של כישלונותיהם - לפחות בחמש העשורים האחרונים.
והנה מתברר, שדברים, שהגיתי לפני הרבה שנים, על אי-אמון כָבוש בצבא, שמתפתח אצל כל מי ששירתו, והכירו את המערכת ואת מפקדיה, מתפרץ בעת עקה גדולה. תושבי חוטף-עזה אינם מוכנים לחזור ליישוביהם, שביטחונם הופקר על-ידי צבאנו ועל-ידי מערכת ביטחוננו. דווקא הם, שנתפסו כקלים לשיחוד בדמי לא-יחרץ, הבינו פתאום, שהמערכת רוצה, שיישבו עם ילדיהם על לוע הר-געש מבעבע, ויסמכו על מלים ריקות של גנרלים.
האם המרי של חוטפי-עזה יגרום שינוי?!
ג. זרזיר ועורב
כשהנשיא האנטישמי בבית הלבן רוצה לצאת למסע לחצים על ישראל, הוא גייס לעגלתו החבוטה את תומאס פרידמן - כתב "ניו-יורק טיימס", שהפך לעוכר ישראל, עוד אחד מקרבנו, לפני יותר משלושה עשורים.
אלא שזוהרו של "ניו-יורק טיימס" הועם מזמן; והנשיא הכושל יגלה במהירות שגם השפעתו של פרידמן בקרב ישראלים, שאינם מאזוכיסטים עד כדי קריאת
הארץ זעומה. פרידמן, שרודף בחרי-אף את הציונות, את מדינת ישראל ואת מתנגדי הזיותיו, הפך מזמן לקול מגוחך של אסטרא בלגינא.
ד. מכה אדירה
כדי לטפל במחלה יש להשתמש בתרופות החזקות ביותר, שהחולה יכול לשאת. התעלמות מהכלל הזה הנה טעות היסוד ב"צוק איתן", שהתחיל במבצע מהסס, מקרטע, שכולו איפוק והבלגה.
ככה אין בונים חומה נגד טרור.
הטרור לוקח בחשבון אבדות כבדות בקרב אוכלוסייתו (עיינו בערכים ויטנאם, דרום-מזרח אסיה ואלז'יריה), והוא אדיש אליהן - כיוון שהמטרה מקדשת בעיניו כל אמצעי. יתר על כן, החשיבה המערבית, המקדשת את הפרט, הנה מקור אדיר לחולשת המערב מול הטרור. בעצם כל אורח החיים המערבי מלא חולשות - פרצות, הקוראות לגנבי הטרור. למשל,
חופש הביטוי, חופש הפולחן, חופש הדת ואפילו משפט הוגן. איני מציע להשעותם, אך אני דורש, שנהיה מודעים לכך, שהם מקורות חולשה, שהטרוריסטים מנצלים לרעתנו.
אם הטרור חוסה בצלו של המשפט ההומניטרי הבינלאומי (כפי שמציע אלן דרשוביץ) - אין לו מקום. ליתר דיוק, ביטחון אזרחי ישראל קודם לביטחון תושבי עזה; ואם זה אינו נראה להם - שיימלטו מפנינו אל המדבר, עד יעבור זעם.
כלומר, מלכתחילה היינו צריכים לפתוח את המבצע במכה אדירה והחלטית, שתמוטט את תשתית חמאס מעל לקרקע ומתחתיה, תחסל את מנהיגי התנועה באשר הם ותפגע ברכוש האדיר שצברו על חשבון מדינות המערב והפטרודולרים, שהוזרמו אליהם. במקום זה נקט צבאנו בשיטה לא-מוסרית, שהכתיבה הקרבת חיי חיילינו כדי למנוע פגיעה באויב, למרות שדגל שחור כהה מאוד של פקודה בלתי-חוקית מתנופף מעליה. שום צבא בעולם אינו עושה זאת. אפילו הנשיא הצבוע מהבית הלבן לא הורה לאנשיו לסכן את חייהם כדי להציל חיי מחבל דאעש/טאליבן/אל-קאעידה.
כיוון שלא עשינו כנדרש, יכול חמאס לדרוש מאתנו תנאים להפסקת-אש במקום להתחנן על חייו.
סוף מעשה במחשבה תחילה, והטעות מעידה על כך, שמנהיגינו - האזרחיים והצבאיים - לא חשבו מראש על ניצחון ועל הכרעה, ונגררו בלית ברירה למבצע, שלא רצו.
ה. מצא את הבעיה
ל
נחום ברנע מ
ידיעות אחרונות יש רקורד אדיר של שנאה נגד כל מי שאינו מסכים עם דרכו הנלוזה. בסוף-השבוע האחרון מצא ברנע את הבעיה במבצע "צוק איתן" - קצינים דתיים, שלמדו במכינה בעלי.
מאמרו צפוי, כי בעֽלית הישראלית - מיעוט מבוטל, שהשתלט על עמדות הכרעה בחברה הישראלית - יש שנאה אדירה כלפי כל מה שיהודי והזדהות עם אויבינו. גילויי השנאה הללו מקבלת אישור של הגורמים המשפטיים, שמכשירים אותם כיוון שאדמו"רי השמאל פלטו אותם. לו היה מישהו מעז לכתוב דבר כזה על ערבים - כלבי הפרקליטות היו נשלחים מזמן לקרוע את בשרו.
אוטו-אנטישמיות, טוען פרופ' קנת לוין, פסיכיאטר אמריקני-יהודי, הנה עיוות, המתבטא באימוץ של מודלים אנטישמיים בידי יהודים, המאמינים בהם.
ו. ציטוטים נבחרים
שופטת
קבעה, שהתנהלות משרד הביטחון בעניין הטיפול במנהרות מעוררת סימני שאלה.
אלוף סמי תורג'מן, מפקד פיקוד הדרום,
הודה בפני תושבי חוטף-עזה, שחלק מהכרזות הצבא היו חסרות ביסוס.
