א. אי-אפשר

"אני מ"פ בשריון, ואתה טועה - אי-אפשר לנצח, ואי-אפשר להכריע", הגיב בחור צעיר, שנכח במפגש "פורום מאג'די" בכפר-סבא, שבו הגבתי על כישלוננו ב"צוק איתן".

חייכתי בלא הפתעה אל מול הבוּרות, שידעתי את מקורה - כך מכינים בהתמדה ניכרת כבר הרבה שנים את תבוסתנו הבאה ואת הבאות אחריה. לצערי, אני מכיר את השטות הנפוצה, שמונחלת כבר עשרות שונים לקצינינו, ומרַפה את ידיהם.

כשלא רוצים לנצח, או שואפים להפסיד - אלו התוצאות: הרבה קורבנות, והמדינה נאלצת להיגרר למכירת חיסול של נכסיה.

ב. לא פרסמו

העיתון הבריטי "גארדיאן" - מעוז שמאלני ידוע - מתיימר להיות אוביקטיווי. כלומר, להציג כמה דעות. משום-מה, אין הדבר כולל הצגה של דעות פרו-ישראליות. כמו מיטב עוכרי ישראל, מכסה העיתון את האנטישמיות הבסיסית שלו באמירה, שהוא רק מבקר את מדיניות ישראל.

מאז ומתמיד הייתה איבה לישראל בבריטניה - כמו בשמאל האירופאי והבריטי. גולדה מאיר הופתעה בסוף ספטמבר 1973 לראות, שאשליותיה בדבר תמיכת האינטרנציונאל הסוציאליסטי במדינת ישראל בגלל משטרה הסוציאליסטי התאדו כלא היו. כידוע, רק פורטוגל, שנשלטה על-ידי גנרל סלאזאר, דיקטטור פשיסטי, סייעה לרכבת האווירית האמריקנית במלחמה.

"גארדיאן" פסל מודעה פרו-ישראלית, שביקש אלן דרשוביץ, פרופסור ידוע למשפטים באוניברסיטת הארווארד האמריקנית, לפרסם בתשלום. כנראה, סבורים עורכי העיתון, שמסע הסתתם נגד מדינת ישראל חשוב יותר מן האמת, שתביך את קוראיהם.

דרך אגב, גם "טיימס" של לונדון נקט לא מזמן מדיניות כזו. הוא פסל מודעה פרו-ישראלית, שניסח הסופר אלי ויזל, ורצה לפרסמה בתשלום ב"טיימס".

זה אינו מפתיע לנוכח תמיכה רבת-שנים של העלית הבריטית - כולל חלק מהמנהיגים היהודיים של הלייבור - בקו אנטישמי, שהולם את תהליך האיסלאמיזציה המתקדמת של הרחוב הבריטי.

ג. רָע ויעיל

פעם היו לחי"ר להביורים - נשק אימתני, שהתיז אלומה של סולר קרוש (מעובה ומעורב עם חומרי קרישה), שנדלק והבעיר את המטרה - בעיקר, נגד בונקרים ומנהרות. הלהביור סיכן גם את מפעיליו, שפעלו לבד, באגפי הכוח המסתער. האמריקנים הפעילו נגמ"ש-להביור, המבוסס על הנגמ"ש M-113; וכמעט כל הצבאות הפעילו במלחמת העולם השנייה טנקי-להביור. השימוש הידוע האחרון בלהביורים היה במלחמת ששת הימים ובמלחמת ויטנאם.

זה מזכיר, כמובן, את הנפל"ם הנורא ואת האש היוונית, שסייעה לביזאנטים לנצח את אויביהם. במצור הרומאי על ארבל ערמו הרומאים עצים בפתחי מערות, שהיהודים התחבאו בהן, והציתו אותם, כדי שהעשן יבריח את המסתתרים.

נזכרתי בלהביורים מעוררי-האימה כששמעתי את הרצאתו של הגאולוג ד"ר צלי פולישוק, מומחה למנהרות, במפגש האחרון של "פורום מאג'די" בכפר-סבא. ד"ר פולישוק סיפר, שבשנת 2004 נפגש עם זאב בוים, סגן שר הביטחון דאז, והציע לו את הידע הרב שצבר בנושא. סגן השר, שבינתיים הלך לעולמו, לא הקשיב במיוחד. למיטב ידיעת ד"ר פולישוק, לא נעשה דבר בנושא - למרות מה שהתברר ב"שמורות הטבע" של חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה.

על סמך תאונות מחרידות, שאירעו במנהרות תחבורה באירופה, מציע ד"ר פולישוק להזרים סולר ואוויר לפיר מנהרה, ואז להצית את הסולר. גל האש והעשן, שידהר לכיוון פתחי המנהרה, ישמיד כל מה שנמצא במנהרה, ויוציאה מכלל פעולה לשנים רבות. זו שיטה קלה וזולה, לדעתו, ותמנע את הצורך להוריד לוחמים אל תוך המנהרה, ולסכן את חייהם.

נשמע רע, אבל יעיל למדי - והרבה יותר זול מכל רעיון לפתח מכשור סופר-מתוחכם לאיתור מנהרות.

ד. התדרדרו

רמת האוניברסיטאות בארץ יורדת - קבע מדד שנחאי, המדרג את המוסדות להשכלה גבוהה בעולם.

האוניברסיטה העברית ירדה (באחד-עשר מקומות) למקום השבעים לעומת דירוגה בשנת 2013; הטכניון ירד למקוםה-78; מכון ויצמן למדע (מקום 92 בשנת 2013) עף לדרג 150-101; תל אביב עפה השנה למקומות 200-151 (לעומת 150-101); בר-אילן ובן גוריון ירדו לקטגוריה 500-401; חיפה ואריאל לא נכנסו כלל לדירוג. רשימת דירוג שנחאי נשלטת על-ידי אוניברסיטאות אמריקניות. הרווארד - במקום הראשון לפני סטנפורד; ואחריה המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). בעשרים האוניברסיטאות המובילות נכללו רק ארבעה מוסדות לא-אמריקניים. אוניברסיטת קמברידג' הבריטית - במקום החמישי; ואוקספורד- במקום העשירי.

אני מניח, שבמדד הפעילות הפוליטית - ובעיקר, במדד עוינות הסגל האקדמי ליהדות ולישראל - לאקדמיה הישראלית היו מקומות טובים בהרבה.

ה. אסון

פעם, כשיהודייה התחתנה עם גוי, עשו הוריה "קריעה", וישבו עליה "שבעה" - כאילו הלכה לעולמה. בספר, "טוביה החולב" לשלום עליכם יש תיאור מרגש של האסון, שניחת עליו כשבתו התחתנה עם גוי - עד הפוגרום והגירוש, שבו שבה לעמה.

במדינת ישראל באה שרה הבריאות לברך יהודייה, שהחליטה ליטוש את עמה, להתאסלם, ולהתחתן עם ערבי.

מבחינתה של יעל גרמן - כמעט הגיעו ימי המשיח בעיני שונאי היהדות, שצהלו לנוכח החתונה.

החתונה מדגימה שוב את ליקוי החינוך הישראלי, שאינו מקנה ערכים והזדהות לאומית. ומעבר לזה, שוב גילויי הסתה של התקשורת - כולל הממלכתית - שראתה בחתונת המתאסלמת הישג כביר.