מגש הכסף <br>

בבית העלמין ארלינגטון שבמדינת וירג'יניה, הנמצא בסמוך לוושינגטון הבירה, טמונים למעלה מ-400,000 חללים, בני דתות שונות. בית העלמין בארלינגטון מוכר בעולם גם בזכות "קבר החיל האלמוני", שעל המצבה העצומה מופיעה הכתובת האלמותית כי כאן נחים בתהילת עולם החיילים האמריקנים המוכרים אך ורק לאלוהים. הכוונה כמובן לנופלים שמקום קבורתם לא נודע. הם זוכים לכבוד מיוחד. טכסים ממלכתיים נערכים ברחבה ומשמר כבוד 24 שעות ביממה, 365 יום בשנה מופקד על הקבר. חיילי המשמר, לוחמים מיחידות עילית מקיימים טכס של חילופי המשמר כל שעה, או חצי שעה בקיץ. הם צועדים בטכס 21 צעדים - לסמל 21 מטחי כבוד. הצופים הרבים בטכס עוצרים את נשמתם בהדר הטקס, אחדים גם מוחים דמעה.

כל הקברים והמצבות בארלינגטון זהים. אפילו אות אחת אינה שונה בעיצובה מהשנייה. כך גם בכל בתי העלמין הצבאיים המוכרים לי בעולם וגם בישראל - בבתי העלמין הצבאיים הבריטים בחיפה, ירושלים, רמלה ובאר-שבע, ובחלקות הצבאיות בבתי העלמין הישראלים של יהודים ובני דתות אחרות. הרעיון העומד מאחורי אחידות מוקפדת זו היא מתן הכבוד לכל הנופלים ללא יוצא מן הכלל. ליצור אחידות מלאה בין נופלים בני משפחות עניות ועשירות, בין חללים גלמודים וערירים ובין חללים בעלי משפחות ובני משפחות ענפות, בין טוראים ואלופים, בין גברים ונשים ובין בני דתות שונות. במנוחתם הנצחית כולם שווים ולכולם חולקת האומה את אותו הכבוד. כולם בניה. ככלות הכול בזכותם קמה האומה ומתקיימת. הם מגש הכסף שעליו ניתנה המדינה כמאמר שירו של נתן אלתרמן.

השכול מייסר בראש ובראשונה את המשפחה השכולה אבל הוא מטלטל גם את האומה כולה, המבקשת לא רק לחלוק לנופלים את הכבוד לו הם ראויים, אלא גם להוקיר ולהנציח את גבורתם ומורשתם. לא קל להתעמת עם משפחה שכולה. בדרך כלל אנו משתדלים לחבקה ולהתייצב לימינה בכל עניין. אבל כשנוגע הדבר לזכרם וכבודם של כל חללי צה"ל לדורותיהם - אין מנוס אלא להתייצב ולומר את המתבקש בכבוד וביושר.

סמ"ר לי מט, לוחם בגדוד הסיור של הצנחנים, נפל בקרב במהלך מבצע "צוק איתן".

שמות האחים

ביום 23.7.14, במהלך מבצע "צוק איתן" נפל בקרב סמ"ר לי מט ז"ל מאילת, לוחם בגדוד הסיור של הצנחנים, בעת שמטען רב עוצמה הופעל נגד הכוח בחאן יונס. בתקרית הזו נפלו גם סגן פז אליהו וסמ"ר שחר דובר. לבקשת משפחתו, לי ז"ל נטמן בהר הרצל בירושלים. במהלך ההכנות לגילוי המצבה התברר כי בני משפחתו של סמ"ר לי מט ז"ל מנסים לכפות על מערכת הביטחון כיתוב על המצבה של בנם היקר, השונה מהכללים שנקבעו. הם מבקשים שגם שמות אחיו של לי ז"ל יירשמו על המצבה - כיתוב החורג מהכיתוב האחיד שעל המצבות. משרד הביטחון הציע למשפחת מט להנציח את שמות האחים על גבי לוח הנפרד מהמצבה ("הכרית") שבראש הקבר. מדובר בלוח המוצב לרגלי הקבר. המשפחה יצאה במאבק מצמרר עד כדי כך שבמלאת 30 יום לנפילתו התקיימה האזכרה מבלי שהוקמה מצבה על הקבר הטרי. משפחת מט יצאה בקריאה לכל המשפחות השכולות להצטרף למאבקם.

אגב, בכל מקרה כל משפחה יכולה לבחור ולהטמין את יקירה בכל דרך שהיא רוצה, בבית עלמין שתבחר שאינו צבאי, בטקס צבאי מלא.

האחידות בכיתוב נועדה לשמור על כבודם וזכרם של כל החללים ולמנוע האדרה של אחד על פני האחר - רק בגלל שנפל בתקופה אחרת, או מכל סיבה אחרת. הכיתוב האחיד נועד לכבד את כולם ולא לפגוע חלילה באף לא איש אחד. תארו לעצמכם חייל שאהב לנגן בגיטרה ונפל שהגיטרה לידו בטנק, והמשפחה - ובצדק מבחינתה - תבקש לטמון אותו תחת מצבה בצורת גיטרה. או חייל שאהב עצים, מכוניות או צבעים מיוחדים ומשפחתו תבקש - ובצדק מבחינתה - שעל קברו ייבנו עץ, או מכונית, או כיתוב בצבעים אותם אהב. איך ייראה בית העלמין הצבאי?!

מה לגבי החללים ממלחמת העצמאות ואילך? אם ידעו משפחותיהם שניתן להנציח על המצבה שמות אחאים, וסבים ודודים - אולי גם הם היו רוצים לעשות כן. רק בגלל שנפלו בתקופה אחרת תיראה מצבתם כאילו לא הייתה להם משפחה?! נכון, למרביתם כבר אין משפחה שתוכל להביע את דעתה. למקצתם לא הייתה משפחה חיה בעת שנפלו.

עיתונאים רדודים המחפשים כותרת ופוליטיקאים חלולים המחפשים חשיפה ציבורית ולו אך לרגע - התייצבו למאבק. רבים אחרים נמנעים מהבעת דעה ועמדה, עימות עם משפחה שכולה עלול להסב מבוכה רבה, בייחוד כשהעיתונות אוהדת את מאבקה. לעיתים אין מנוס ולטובת הכלל יש להתייצב בהרכנת ראש ובכבוד לזכרם של כל בנינו שחרפו את נפשם על הקמת המולדת והגנתה, ולבקש ממשפחת מט היקרה לכבד את הנופלים לדורותיהם, ולמנוע מאיתנו את המבוכה בעימות עם משפחה שכולה. הרפו ממאבקכם. בנכם היקר הוא כעת גם בנה של האומה כולה - כמו כל שאר כל בניה הגיבורים, אומה המבכה את נפילתם ומנציחה את שמם בכל הכבוד הראוי.