פנאל גברי בנושא חינוך? נוגד מציאות

עד לפני כמה שנים האירוע המסכם את פסטיבל החופש הגדול היה האיום של הארגונים היציגים של ציבור המורים לא לפתוח את שנת הלימודים. היום, יומיים לפני פתיחת שנת הלימודים מתחיל מצעד הפאנלים על מצב מערכת החינוך ומה שעוד צפוי לקרות בה או שלא.

פאנל חינוך בערוץ 10 כחלק מתוכנית האקטואליה 'המטה' הוא פאנל שהורכב משישה אנשים, מתוכם אישה אחת, נערה שגם היא עם כל הכבוד הראוי, לא עוסקת בחינוך. בבתי הספר היסודיים כמעט ולא רואים גברים במסדרונות וכך גם בתיכונים, שם אומנם חלה עלייה אך עדיין אחוז המורים הגברים ביחס למורות, הוא לעג לרש.

לא מתקבל על הדעת שגברים ייצגו את השיח על מערכת שהם מסרבים להיות חלק ממנה. השיח הציבורי מעודד הדרה של גברים ממרחב ההוראה כשגולת הכותרת הוא השכר הפוגעני, כך שמורה לאחר עשר שנות ותק יקבל שכר נמוך מ-10,000 אחרי כניסת הרפורמה עוז לתמורה. סכום שמעט מאוד גברים יהיו מוכנים לקבל כשכרם. האם זה אומר שנשים פחות מעריכות את עצמן ומוכנות לעבוד בעבור שכר פוגעני?

אולפן ממוזג

הסיפור כאן מתחיל הרבה קודם לפני השיח הציבורי. הבעיה היא שראשי שני הארגונים היציגים של המורים ארגון המורים והסתדרות המורים, הם גברים. פוליטיקאים מבטן ומלידה. עושים הרבה כדי לקבל זמן מסך ומה לגבי דאגה לציבור המורים? הם יכולים לחכות. כך קורה שהציבור שמהווה את חוד החנית בעשייה החינוכית מיוצג גם הוא על-ידי אנשים שהם קודם כל פוליטיקאים ואחרי זה אנשי חינוך.

מי שניצב בחזית הכיתה הן נשים. מי שמאייש יותר עמדות בפוליטיקה ובתקשורת הם גברים לכן בהתאמה גם כאשר מדבר על פנאל שעוסק בחינוך סביר שסביב השולחן יהיה רוב גברי. אולפן הטלוויזיה ממוזג והכל נעשה כדי שיהיה נעים וטוב לרוחו של זה הבא להתארח.

האם יש שירות כזה גם למורות ולמורים בכיתות? ודאי שלא. כל אדם שיודע דבר בחינוך מבין כי עבודת כפיים אמיתית כרוכה במאמץ, עייפות ולעיתים אפילו בכעס. עבודת הכפיים באולפן הממוזג והנוח מכעיסה שבעתיים כי היא לא עוסקת בחינוך.

בשטח יש רוב נשי, זו עובדה. חברה שמתיימרת להפוך את החינוך לספינת הדגל שלה צריכה קודם כל לעודד כניסה של גברים לתחום ההוראה. ואחרי שעבדו שם עשר או חמש עשרה שנים כמורים אז הם יכולים לחזור ולשבת בפנאלים ולדבר על חינוך. עד אז הם צריכים לעסוק בחינוך ולא לדבר עליו כשהם לא באמת היו שותפים בעשייה חינוכית.