הרוח העולה

הסרט החדש של מיאזאקי "הרוח העולה" נועד לגילאי 8 עד 80, ומקסים כל אדם שצופה בו. קשה להאמין עד כמה הרמה הגבוהה של ציורי האנימציה בסרט זה תורמת להילכדות העין והלב של הצופים לעלילה המרתקת, בשילוב של ריאליה וחלום.

חמש שנים עברו מאז יצר מיאזאקי את הסיפור שכתב, ועד שנענה לבקשותיו החוזרות ונשנות של המפיק טושיו סוזוקי, לאייר את הסיפור לכדי סרט למבוגרים. "לא ייתכן שסיפור באנימציה יקסום כל-כך למבוגרים", הייתה טענתו של הכותב-המאייר והבמאי הנודע. אבל כשנכנע ב-2010, החל ב-2011 בעבודה, והתוצאה - משהו מופלא.

בסיפור העלילה, משלב הסופר בדמותו של הגיבור ג'ירו הוריקושי גם את דמות סופר הנערץ עליו, אך יש בו גם קווים מדמותו-הוא. הסיפור מתחיל בילדותו של ג'ירו, שחלם מאז הילדות ליצור מטוס. בגלל קוצר ראייתו, לא יכול היה להיות טייס, אך לימודי ההנדסה ועבודתו השקדנית במפעל מטוסים, עשוהו לממציא החשוב ביותר של מטוס קרב, "הזירו פייטר" היפני, שנחשב במשך שלוש שנים מ-1940 למטוס הקרב המעולה בעולם (עד להופעת מטוס המוסטנג האמריקני, שבעזרת מנוע הרולס-רויס שלו הפך למנוף ההצלחה של בעלות הברית על גרמניה במלחמת העולם השנייה. דמותו של מעצב המטוסים הנודע ג'אני קאפרוני המופיעה בחלומותיו של ג'ירו, משמשת בעצם כקול מחשבתו של ג'ירו עצמו, ומחברת את כל קטעי העלילה.

בתוך החלק המעשי הרווי ברישומי חלקי המטוס שיצר והמציא, שזור סיפור האהבה הטרגי שלו לנהוקו, הילדה שהכיר ב-1923 בעת מסע ברכבת הטרנס אטלנטית, כשבאמצע המסע פרץ טייפון, וג'ירו הציל אותה ממות אז. בהמשך, 10 שנים לאחר-מכן, נפגשו בשנית, האהבה ביניהם הייתה עזה כמוות, וגם כשמגפת השחפת היכתה ביפן והיא חלתה בה, לא עזב אותה ורוחה הייתה עמו גם לאחר מותה.

הסרט מלא רגש, וסוחף ביופיו האמנותי והאיכותי את הקהל. איורי הגיבורים בסגנון האנימציה, על-רקע מצויר בסופר-ריאליזם, מדהימים באסתטיקה שלהם. האנימטור הראשי של הסרט, קיטארו קוסטה, מספר שהמקור הראשי להשפעה על ציוריו היו ציורי הצייר המוערך הרוסי-יהודי בן המאה ה-19 יצחק לויטן, שסצינת הנסיעה ברכבת היא כמעט העתק מושלם מציור של לויטן.

ירדן, שלומד בחוג לקולנוע ומתמצא בתחומי ההפקה, שם לב בסרט לצד היצירתי כל-כך של הסאונד, במיוחד בקטעים מהם מאניש הצייר את היצורים המעופפים דמויי המטוסים, בסצינה החלומית של הפתיחה, וכן גם בהמשך. העושר האמנותי בסרט הכביכול פשוט אך בעצם כלל לא, משדרג את הסרט מסתם עוד סרט אנימציה ליצירה אמנותית רצינית, מענגת גם אם היא מעט ארוכה, למעלה משעתיים.

הסרט אומנם מתורגם לעברית, אך חבל שהתרגום בלבן על לבן לא נראה, כך שחלק מהטקסט כמו לא היה. רק כשהרקע כהה - אפשר היה לקוראו. לעומת זאת, ב-vod ביס והוט אפשר יהיה לצפות בו בדיבוב לעברית.

לסיכום, סרט שלמענו כדאי להינתק מכורסת הטלוויזיה, להתפנק בכורסאות קולנוע אורלנדו במוזאון ארץ ישראל ברמת אביב או ביתר בתי הקולנוע של הרשת ובכלל, ולעוף למעלה עם הרוח העולה, ולחוש שאתה מרחף כמו בתוך חלום רומנטי.