כשלון הציונות - הרב שאר-ישוב |
הדעת נתונה כל העת למכה ששרון וממשלת-הבובות שלו מתכוונים להנחית על ההתיישבות והמתיישבים. אולם הגיע הזמן לחשוב גם על המדינה, שזרועות הביצוע שלה אמורות לבצע פשע, שאחריו זו לא תהיה עוד מדינת ישראל שהכרנו. לאחר מעשה, חלילה, תביט מדינת ישראל בראי ותגלה לחרדתה, שגם היא - כמו אביו מולידו של תהליך החורבן, אריאל שרון - עברה "שינוי מין", תהליך של שמד. כוונתי לגט, שמדינה הורסת התישבות ומגרשת יהודים בא"י נותנת לציונות, וכוונתי להתפרקות המדינה מייעודה להבטיח את הקיום היהודי ואת בטחון הרכוש היהודי בארץ ישראל.
מפני שבלעדי שני אלה תיוותר המדינה, חלילה, כגוף ללא נשמה, עוד ארץ לבנטינית, עוד "זונה בכרכי הים"! פגה שליחותה, אבד ייחודה, נפסל ערכה הסגולי, ועמהם פנה הודה ופנה זיווה. ביטוי מצמרר למה ששרון ועושי דברו מבקשים לעולל למדינה היהודית והציונית כפי שהיכרנוה ואהבנוה, נתן הרב הראשי לעיר חיפה, הרב שאר-ישוב כהן במאמר נוקב בגליון ז' באדר ב' של "מקור ראשון".
"מדיניות הממשלה מבוססת על האקסיומה בדבר זהות בין ריבונותה של מדינת ישראל לבין התיישבות יהודית על אדמת ארץ-ישראל. אולם הנחה זו בטעות יסודה: נשמת אפה של הציונות היתה מאז ומעולם ההתישבית בארץ-ישראל, גם כשהיתה נתונה תחת שלטון זר. הציונות המעשית והרוחנית האמינה בזכותם המוחלטת של יהודים לשבת ולהתיישב בארץ אבותם. יהודים מסרו את נפשם על זכות זו מאות שנים לפני שמישהו העלה על הדעת את הקמתה של מדינה יהודית. על החזון לגור בארץ הקודש התבססו כל העליות לארץ-ישראל, מימי הרמב'ן ועד עלייתם של תלמידיו של הגאון מוילנה ועלייתם של תלמידי הבעל-שם-טוב.
ברור ופשוט, שמבחינה דתית יש מצווה מן התורה לשבת בארץ-ישראל, לבנות בה בתים, לנטוע בה עצים, לזרוע את אדמתה ולקיים בה חיים של יישוב ארץ-ישראל. חז'ל קבעו במפורש: 'גדולה מצוות ישיבת ארץ-ישראל ששקולה כנגד כל מצוות התורה'.
...לעומת זאת, ברור בהחלט שעקירת יישובים יהודיים מארץ-ישראל היא עבירה חמורה על מצוות התורה... נשאלת השאלה: מדוע יש לעקור את היישובים? מדוע אין הם יכולים להתקיים במדינה פלשתינית ולהמשיך לקיים את מצוות הישיבה בארץ הקודש, כפי שעשו אבותינו ואבות אבותינו במשך דורות?
...הצעתי הפשוטה היא אפוא, שבכל הסדר מדיני נתבע כי אלו מן היישובים ומן המתיישבים המבקשים להמשיך ולשבת במקומם, גם אם תוחל עליהם ריבונות פלסטינית, יוכלו לעשות זאת... אני טוען... לניתוק הקשר בין זכות הישיבה וההתיישבות לבין נושא הריבונות"...
אין מקום למצב שבו המקום היחיד בעולם שליהודים אסור לשבת בו, הוא רק נחלת אבותם.
...מדינת ישראל באה לעולם, אחרי השואה הנוראה, כדי להגן על קיומו של עם ישראל וכדי להיות כלי מרכזי בתהליך שיבתו של עם ישראל לארץ ישראל... יקרה ואהובה עלי מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו. דווקא משום כך, איני יכול שלא להביע את עמדתי הברורה כי 'מדינת ישראל' אינה הערך העליון בחיינו, כמטרה בפני עצמה. יש ערכים נעלים ממנה וקודמים לה. שהלא כל בואה של מדינת ישראל לעולם, אינו אלא כדי להגן עליהם ולשמור עליהם. יש לנו ערכים של קדושה, שלגביהם עצם קיומה של המדינה ושל מוסדותיה הוא רק בבחינת 'מכשירי מצווה' ו'תשמישי קדושה'..."
המסקנה העולה מן הדברים היא, שלאחר ביצוע הפשע תהיה מדינת ישראל כ"מכשיר מצווה" שהתקלקל או "תשמיש קדושה" שנפסל. זו מסקנה מאיימת ומפחידה, מפני שהיא מבשרת את קץ הציונות המדינית ההרצליינית, שביקשה להביא ראשית גאולה לעם ישראל באמצעות מדינה, כשם ספרו של הרצל: 'מדינת היהודים.' המסקנה העולה מדבריו של הרב היא, שהמדינה נכשלה בתפקידה העיקרי, הגשמת יעדי הציונות.
האם מודע שרון - לתהום שהוא כורה כאן: גולה בארץ ישראל?!
ואכן, יש למעשה האנטי-ציוני ששרון עומד לזהם בו את צבא ההגנה לישראל, את משטרת ישראל ואת מרבית המנגנונים האזרחיים של מדינת ישראל, גם פן נוסף זה: גלות בתוך ארץ ישראל. את הגולה היטיב לסמל הצייר המפורסם מרק שאגל. מי אינו זוכר את תמונת היהודי המזוקן גולה מן העיירה ונודד בערבות השלג עם ספר תורה חבוק בידיו, ולמעלה בשמים צפים, הפוכים, סמלי רכושו - הפרה, הכינור, האורלוגין?
היה זה בדורנו, שמליוני יהודים נעקרו ממקומות שגרו בהם במשך דורות, וכל רכושם הפך לאבק פורח, יותר נכון - עבר לידים זרות בהליך חלק, מהיר, כמעט מובן מאליו. גויים התרווחו באחוזות של יהודים, התמקמו בדירותיהם, העבירו לעצמם בהינף עט את מניותיהם, תלו בבתיהם או במוזיאונים שלהם את תמונותיהם, פרשו את שטיחיהם היקרים, ועד היום מצויים בעשרות אלפים בתים באירופה הפמוטים והחנוכיות של היהודים. גם אחרי נפילת הנאצים והשחרור נראה הדבר כטבעי, שהרכוש היהודי נשאר בחזקתו החדשה, כאלו מאז ומעולם היה חבוי בתת-ההכרה של הרודפים והנרדפים כאחד, שקיומם ובטחון רכושם של יהודים בארצות שארחו אותם הוא ארעי וחולף. כאלו מלכתחילה היה משהו חסר, משהו פגום בבעלותם, ולא לחינם התמחו יהודים בזהב וביהלומים, אותם ניתן לצרור ולטלטל בקלות ממקום למקום.
אם היה טעם ותכלית בממלכתיות היהודית, אם יש קנה מידה למדוד בו ולשפוט על פיו, האם מילאה המדינה היהודית את משימתה - כאן הוא, בבטחון הקיום ובבטחון הרכוש, אשר כאן, בארצנו, היו אמורים להיות מושרשים ונטועים לעומק, כמו קיומם ורכושם של כל הגויים בארצותיהם שלהם.
כאשר תופענה, חס ושלום, על המירקעים תמונות ההגלייה של אלפי יהודים, נתלשים ומגורשים, ממקומם בתוך ארץ ישראל, כאשר יראה עם ישראל, ויראה העולם, זרים מתמקמים ומתרווחים בבתיהם, במוסדותיהם, במפעליהם ובשדותיהם שנלקחו מהם במחירי גזל ועושק - תרד על המדינה אפילה גדולה. והאפילה - אפילת תסמונת הגלות שקנתה לה שביתה בתוך מדינת ישראל, בלב ליבה של ארץ ישראל. ביום ההוא יחושו רבים, שיצאה הנשמה היתירה מן המדינה, ולא נותר ממנה אלא גוף דומם, מנגנון שלטוני מטומטם וחסר משמעות.
יש בתוכנו, והמנוח אדיר זיק זכרונו לברכה היה אחד מהם, שאמרו מזמן "אינני ציוני,אני יהודי בארץ-ישראל." כאלו הכלי המכיל ומקיים את חיינו כאן, המדינה - כבר אינו מתפקד, כאלו נעשה מיותר, כאלו כבר יצא מכלל שימוש. אסור שנגיע למסקנה הזאת! אלפיים שנה חלמנו וייחלנו לזכות בריבונות יהודית, למעלה מ-20,000 נפש הקרבנו על מיזבחה, הישגים מפוארים היא הביאה לנו בעלייה, בהתיישבות וביצירות נפלאות, בחומר וברוח. לא בנקל ולא כלאחר יד משליכים כלי יקר ונדיר כזה. שכן, אנא נגיע, היכן נהיה ואיך נחייה - בלעדיה? אסור לבלבל בין מדינה לממשלה. ממשלות מתחלפות, ואת שגיאותיהן ופשעיהן ניתן לתקן, אם כי - לעתים - במחיר יקר. לעומת זאת, על המדינה עלינו לשמור מכל משמר.
אפילה בצהרים יורדת על הארץ, ולא נותר לדבר אלא אל אלה שלא הסתנוורו, שעדיין עיניהם רואות, והם מונים, תודה לאל, הרבה עשרות, אם לא מאות-אלפים.
אין טעם לדבר אל הלבבות הערלים של שרון וממשלת הבובות שלו ואל המנגנון המטומטם, הצבאי והאזרחי, המשרת אותם, שלבד מפקיד אחד בודד - איש מהם לא הרים קול ולא התפטר.
ידעו נא בעלי המצפון שנותרו בעם, שמה שמוטל על כתפיהם אינו רק גורל היישובים והתושבים שממשלה בישראל גזרה עליהם גלות, אלא גורלה של המדינה. מסירות הנפש הנדרשת מאתנו בקיץ הזה, תהיה נועדת בראש וראשונה לשמור על המדינה שלנו ולהצילה משמד רוחני, ועמו התוצאות החומריות הבלתי נמענות.
מפני שבלעדי שני אלה תיוותר המדינה, חלילה, כגוף ללא נשמה, עוד ארץ לבנטינית, עוד "זונה בכרכי הים"! פגה שליחותה, אבד ייחודה, נפסל ערכה הסגולי, ועמהם פנה הודה ופנה זיווה. ביטוי מצמרר למה ששרון ועושי דברו מבקשים לעולל למדינה היהודית והציונית כפי שהיכרנוה ואהבנוה, נתן הרב הראשי לעיר חיפה, הרב שאר-ישוב כהן במאמר נוקב בגליון ז' באדר ב' של "מקור ראשון".
"מדיניות הממשלה מבוססת על האקסיומה בדבר זהות בין ריבונותה של מדינת ישראל לבין התיישבות יהודית על אדמת ארץ-ישראל. אולם הנחה זו בטעות יסודה: נשמת אפה של הציונות היתה מאז ומעולם ההתישבית בארץ-ישראל, גם כשהיתה נתונה תחת שלטון זר. הציונות המעשית והרוחנית האמינה בזכותם המוחלטת של יהודים לשבת ולהתיישב בארץ אבותם. יהודים מסרו את נפשם על זכות זו מאות שנים לפני שמישהו העלה על הדעת את הקמתה של מדינה יהודית. על החזון לגור בארץ הקודש התבססו כל העליות לארץ-ישראל, מימי הרמב'ן ועד עלייתם של תלמידיו של הגאון מוילנה ועלייתם של תלמידי הבעל-שם-טוב.
ברור ופשוט, שמבחינה דתית יש מצווה מן התורה לשבת בארץ-ישראל, לבנות בה בתים, לנטוע בה עצים, לזרוע את אדמתה ולקיים בה חיים של יישוב ארץ-ישראל. חז'ל קבעו במפורש: 'גדולה מצוות ישיבת ארץ-ישראל ששקולה כנגד כל מצוות התורה'.
...לעומת זאת, ברור בהחלט שעקירת יישובים יהודיים מארץ-ישראל היא עבירה חמורה על מצוות התורה... נשאלת השאלה: מדוע יש לעקור את היישובים? מדוע אין הם יכולים להתקיים במדינה פלשתינית ולהמשיך לקיים את מצוות הישיבה בארץ הקודש, כפי שעשו אבותינו ואבות אבותינו במשך דורות?
...הצעתי הפשוטה היא אפוא, שבכל הסדר מדיני נתבע כי אלו מן היישובים ומן המתיישבים המבקשים להמשיך ולשבת במקומם, גם אם תוחל עליהם ריבונות פלסטינית, יוכלו לעשות זאת... אני טוען... לניתוק הקשר בין זכות הישיבה וההתיישבות לבין נושא הריבונות"...
אין מקום למצב שבו המקום היחיד בעולם שליהודים אסור לשבת בו, הוא רק נחלת אבותם.
...מדינת ישראל באה לעולם, אחרי השואה הנוראה, כדי להגן על קיומו של עם ישראל וכדי להיות כלי מרכזי בתהליך שיבתו של עם ישראל לארץ ישראל... יקרה ואהובה עלי מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו. דווקא משום כך, איני יכול שלא להביע את עמדתי הברורה כי 'מדינת ישראל' אינה הערך העליון בחיינו, כמטרה בפני עצמה. יש ערכים נעלים ממנה וקודמים לה. שהלא כל בואה של מדינת ישראל לעולם, אינו אלא כדי להגן עליהם ולשמור עליהם. יש לנו ערכים של קדושה, שלגביהם עצם קיומה של המדינה ושל מוסדותיה הוא רק בבחינת 'מכשירי מצווה' ו'תשמישי קדושה'..."
המסקנה העולה מן הדברים היא, שלאחר ביצוע הפשע תהיה מדינת ישראל כ"מכשיר מצווה" שהתקלקל או "תשמיש קדושה" שנפסל. זו מסקנה מאיימת ומפחידה, מפני שהיא מבשרת את קץ הציונות המדינית ההרצליינית, שביקשה להביא ראשית גאולה לעם ישראל באמצעות מדינה, כשם ספרו של הרצל: 'מדינת היהודים.' המסקנה העולה מדבריו של הרב היא, שהמדינה נכשלה בתפקידה העיקרי, הגשמת יעדי הציונות.
האם מודע שרון - לתהום שהוא כורה כאן: גולה בארץ ישראל?!
ואכן, יש למעשה האנטי-ציוני ששרון עומד לזהם בו את צבא ההגנה לישראל, את משטרת ישראל ואת מרבית המנגנונים האזרחיים של מדינת ישראל, גם פן נוסף זה: גלות בתוך ארץ ישראל. את הגולה היטיב לסמל הצייר המפורסם מרק שאגל. מי אינו זוכר את תמונת היהודי המזוקן גולה מן העיירה ונודד בערבות השלג עם ספר תורה חבוק בידיו, ולמעלה בשמים צפים, הפוכים, סמלי רכושו - הפרה, הכינור, האורלוגין?
היה זה בדורנו, שמליוני יהודים נעקרו ממקומות שגרו בהם במשך דורות, וכל רכושם הפך לאבק פורח, יותר נכון - עבר לידים זרות בהליך חלק, מהיר, כמעט מובן מאליו. גויים התרווחו באחוזות של יהודים, התמקמו בדירותיהם, העבירו לעצמם בהינף עט את מניותיהם, תלו בבתיהם או במוזיאונים שלהם את תמונותיהם, פרשו את שטיחיהם היקרים, ועד היום מצויים בעשרות אלפים בתים באירופה הפמוטים והחנוכיות של היהודים. גם אחרי נפילת הנאצים והשחרור נראה הדבר כטבעי, שהרכוש היהודי נשאר בחזקתו החדשה, כאלו מאז ומעולם היה חבוי בתת-ההכרה של הרודפים והנרדפים כאחד, שקיומם ובטחון רכושם של יהודים בארצות שארחו אותם הוא ארעי וחולף. כאלו מלכתחילה היה משהו חסר, משהו פגום בבעלותם, ולא לחינם התמחו יהודים בזהב וביהלומים, אותם ניתן לצרור ולטלטל בקלות ממקום למקום.
אם היה טעם ותכלית בממלכתיות היהודית, אם יש קנה מידה למדוד בו ולשפוט על פיו, האם מילאה המדינה היהודית את משימתה - כאן הוא, בבטחון הקיום ובבטחון הרכוש, אשר כאן, בארצנו, היו אמורים להיות מושרשים ונטועים לעומק, כמו קיומם ורכושם של כל הגויים בארצותיהם שלהם.
כאשר תופענה, חס ושלום, על המירקעים תמונות ההגלייה של אלפי יהודים, נתלשים ומגורשים, ממקומם בתוך ארץ ישראל, כאשר יראה עם ישראל, ויראה העולם, זרים מתמקמים ומתרווחים בבתיהם, במוסדותיהם, במפעליהם ובשדותיהם שנלקחו מהם במחירי גזל ועושק - תרד על המדינה אפילה גדולה. והאפילה - אפילת תסמונת הגלות שקנתה לה שביתה בתוך מדינת ישראל, בלב ליבה של ארץ ישראל. ביום ההוא יחושו רבים, שיצאה הנשמה היתירה מן המדינה, ולא נותר ממנה אלא גוף דומם, מנגנון שלטוני מטומטם וחסר משמעות.
יש בתוכנו, והמנוח אדיר זיק זכרונו לברכה היה אחד מהם, שאמרו מזמן "אינני ציוני,אני יהודי בארץ-ישראל." כאלו הכלי המכיל ומקיים את חיינו כאן, המדינה - כבר אינו מתפקד, כאלו נעשה מיותר, כאלו כבר יצא מכלל שימוש. אסור שנגיע למסקנה הזאת! אלפיים שנה חלמנו וייחלנו לזכות בריבונות יהודית, למעלה מ-20,000 נפש הקרבנו על מיזבחה, הישגים מפוארים היא הביאה לנו בעלייה, בהתיישבות וביצירות נפלאות, בחומר וברוח. לא בנקל ולא כלאחר יד משליכים כלי יקר ונדיר כזה. שכן, אנא נגיע, היכן נהיה ואיך נחייה - בלעדיה? אסור לבלבל בין מדינה לממשלה. ממשלות מתחלפות, ואת שגיאותיהן ופשעיהן ניתן לתקן, אם כי - לעתים - במחיר יקר. לעומת זאת, על המדינה עלינו לשמור מכל משמר.
אפילה בצהרים יורדת על הארץ, ולא נותר לדבר אלא אל אלה שלא הסתנוורו, שעדיין עיניהם רואות, והם מונים, תודה לאל, הרבה עשרות, אם לא מאות-אלפים.
אין טעם לדבר אל הלבבות הערלים של שרון וממשלת הבובות שלו ואל המנגנון המטומטם, הצבאי והאזרחי, המשרת אותם, שלבד מפקיד אחד בודד - איש מהם לא הרים קול ולא התפטר.
ידעו נא בעלי המצפון שנותרו בעם, שמה שמוטל על כתפיהם אינו רק גורל היישובים והתושבים שממשלה בישראל גזרה עליהם גלות, אלא גורלה של המדינה. מסירות הנפש הנדרשת מאתנו בקיץ הזה, תהיה נועדת בראש וראשונה לשמור על המדינה שלנו ולהצילה משמד רוחני, ועמו התוצאות החומריות הבלתי נמענות.
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| בלוגרים נוספים ברשת |
|
|
||
|
|
|||
|
|
|
||
|
|
|||
|
|
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |
השיגורים הבודדים הם ניצול הזדמנות ולא תכנון סדור 
