קואליציה לא לטובה

נשיא ארצות הברית ריכז קואליציה של המערב בשותפות עם מדינות ערביות מתונות, כדי להילחם בגורם המוסלמי הקיצוני שבמעשיו איים על היציבות המזרח-תיכונית. מוקד הפעילות היה בעירק. נשמע מוכר? לא רק מהשבוע.

לפני 14 שנה, בשלהי קיץ תש"ן, היה נשיא ארצות הברית דאז ג'ורג' בוש האב עסוק בהקמת קואליציה נגד עירק ונשיאה סדאם חוסיין, אחרי הפלישה העירקית לכוויית וכיבושה של המדינה. קודם לכן העביר בוש באו"ם את החלטה 678 שהציבה לעירק אולטימטום להסיג את כל כוחותיה מכווית, עד ה-15 בינואר 1991, ואישרה שימוש בכל האמצעים על-מנת לאכוף וליישם את החלטתה.

ארצות הברית הקימה קואליציה בת 34 מדינות בראשותה. 31 מדינות שלחו כוחות צבאיים, בהם גם מדינות ערביות כמו ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, מצרים ואפילו סוריה של אסד האב. כן, אותה סוריה ואותה משפחת אסד, שאובמה פעל בחודשים האחרונים בכל דרך להפיל את שלטונה, כשהצלחת המשימה הייתה עשויה או עלולה להקים בסוריה שלטון של ג'יהאד-איסלמי, זה שכעת אובמה בונה קואליציה חדשה כדי למוטט אותו.

מי לא הייתה אז בקואליציה? ישראל, כמובן. המדינה היחידה (לבד מסעודיה) שהותקפה ישירות באותה מלחמה בידי עירק. מי לא תשתתף בקואליציה הנוכחית? ישראל כמובן, המדינה היחידה באיזור, ככל הנראה, שמספקת לאמריקנים מידע מודיעיני אמיתי, כפי שדיווחה השבוע סוכנות הידיעות רויטרס. על-פי הדיווח, המידע המודיעיני כולל צילומי לווין ומודיעין אחר, שנועד לסייע למאמץ הלחימה הנוכחי נגד דאעש.

אני מתקשה לחשוב על איזושהי מדינה ערבית מהקואליציה של אובמה שמספקת לארה"ב צילומים מהלווינים שאין לה (האבסורד הגדול הוא, על-פי דברי הדיפלומט המערבי שציטטה סוכנות 'רויטרס', שלאחר שמקורותיו הישראלים של המידע המודיעיני נמחקים, הוא מועבר על-ידי וושינגטון לבעלות בריתה באזור, כולל טורקיה ומדינות ערביות המשתפות פעולה עם הקואליציה האנטי-דאעשית - ואף לאירן, השותפה החדשה של 'הידידה הטובה ביותר של ישראל').

מי שילמה את המחיר המדיני אחרי המלחמה? ישראל. הנשיא בוש האב פיתח איזושהי תזה מדינית דמיונית, תלושה לחלוטין מהמציאות כמו כל האסטרטגיות האמריקניות, כאילו בעקבות המלחמה נוצרה מציאות שתאפשר השגת שלום במזרח-התיכון – אם רק ישראל תיסוג מכל חבלי יש"ע. מתוך מחשבה זו, הוא דחף את הצדדים לוועידת מדריד, שבה ישראל נאלצה לראשונה להתדיין ישירות עם נציגים פלשתינים. גם מבחינת האמריקנים, לא הייתה בכך שום תועלת, כי שיחות מדריד לא הניבו בסופו של דבר שום הסכם, ולא זיכו את בוש באיזשהו פרס נובל לשלום, וסופו שגורש מהבית-הלבן בבושת פנים. (שלא יהיה ספק: הסכם אוסלו הזוועתי שבא בעקבותיו לא היה בשום צורה תולדה של ועידת מדריד, בניגוד למה שגורמים בימין מנסים לטעון כבר שנים).

מי תשלם עכשיו את המחיר המדיני של הקואליציה שמקים אובמה? אני מפחד ששוב אנחנו נהיה אלו שנידרש לשלם עבור המהלך האמריקני. אובמה מקים קואליציה בשותפות עם 'ערבים טובים', נגד 'ערבים רעים'. אפילו אירן נעשית פתאום חלק מ'הערבים הטובים'. אם החמאס בדוחק הוא 'ערבים רעים', אבו מאזן שייך אוטומטית, בראיה האמריקנית העקומה, ל'ערבים הטובים', ועל כך הוא כמובן יהיה ראוי לגמול מדיני נדיב.

אני מציע להתכונן בשיא הרצינות לאפשרות, שבתום המיתקפה האמריקנית, שאיש לא יכול לשער כרגע כמה זמן תארך, הממשל האמריקני ישלוף מחדש איזה 'תהליך מדיני' שינבע מאיזשהו 'חלון הזדמנויות' חדש שייווצר במוחו הדמיוני של אובמה, ושעל-פיו נהיה חייבים ללכת לקראת אבו-מאזן על תרומתו המדהימה למלחמה באיסלאם הקיצוני. בדיוק כמו שכיום יש כבר גורמים סהרוריים בישראל (את ציפי לבני ויאיר לפיד כבר הזכרנו?) הקוראים לתגמל את אבו-מאזן בתהליך מדיני נדיב, על תרומתו למלחמה שלנו בחמאס, כשהם אינם מסוגלים להצביע על איזשהו שינוי אמיתי שהתחולל אצל יו"ר הרש"פ בעשור האחרון.