המיית הקולות של האהבה

לאהבה פנים רבות בספרו של אשר דיין "מַקְשִׁיב לְקוֹלִי". האהבה למשפחה, האהבה לזולת שהוא מכיר ואף שאינו מכיר. האהבה היא זו המדליקה את המיַת הקולות שמצויה כאן והמפעילה את נפש היוצר ונפש היצירה." בְּנֹעַם שִׂיחַ וּבְאִמְרֵי בִּינָה / אֶעֱטֹף נַפְשִׁי בְּמִצְהֲלוֹת רִנָּה". נפשו של היוצר מתרוננת בשמחת היצירה, שותלת זרעי אמונה ומנביטה תקווה ואופטימיות לחיים הרמוניים. קול ההקשבה הוא קול של ריפוי. בימינו קוראים לזה טיפול הוליסטי המכשיר את המטפל להקשיב לקולו של המטופל. " מַקְשִׁיב לְקוֹלִי הַלּוֹחֵשׁ / הַבָּא מִתּוֹךְ לִבִּי הַגּוֹעֵשׁ./ מַקְשִׁיב בְּלַהַט קֶשֶׁב מְרֻכָּז / לַשִּׁיר הַנִּכְתָּב מִלִּבִּי מְחֹרָז".

המיַת הקולות מבליטה את קול הציור שפרץ כמו לוע של הר געש וקול השירה היוצאת מעולמו כמשורר וכפזמונאי. שני הקולות האלה יוצרים גשר של אהבה אל לבם של הקוראים. בששת שערי הספר ובציור העטיפה הקורא מתוודע אל עולמו של היוצר.

"בְּעֵרָה לוֹהֶבֶת בָּעֲרָה בְּתוֹכִי / גָּעֲשָׁה כְּלֹעַ הַר גַּעַשׁ מְלִבִּי./ אֶצְבְּעוֹתַי הִתְחַבְּרוּ לַבַּד וְלַצְּבָעִים / נוֹלְדוּ מִתּוֹכָם זִכְרוֹנוֹת וְגַעְגּוּעִים". עולם שנולד מתוך פלטת הצבעים ומשך את המתבוננים בציוריו אל מחוזות של קסם הנוגעים בעולמותיהם. עולם של מראות צבעוניים, בה הנפש מוארת בהדים של שלווה ודממה פסטורליים.

השלווה הנבטת מהמראות הציוריים יוצרת ניגודיות גדולה בין השירים שנכתבו בסערה של החיים. "סוֹעָה נַפְשִׁי בְּקִרְבִּי / גַּם בַּחוּץ עַלְעוֹל גּוֹעֵשׁ". מתוך מציאות לא שפויה ומואצת נכתבה שירה פשוטה הכובשת את עיני קוראיה.

היופי המואר בין מעמקי שירתו ובין ההתבוננות העמוקה בציוריו לוקחים את הקוראים את שיריו והמתבוננים בציוריו אל מסע פנימי בשבילי הספר. מסע שיש בו שערים רוחניים ומשעולי מילים העורגות לאבא שאיננו, שלימד את בנו לפייט ולסלסל שירה בבית הכנסת.

מתוך ההאזנה לקולו של האב נולדו שיריו וחקקו על עץ זיכרונותיו את אהבתו המתגעגעת לאביו." שָׁתַלְתָּ בִּי מִזְמוֹרִים עֲרֵבִים / עוֹד מִשַּׁחַר נְעוּרַי / הֶאֱזַנְתִּי לְפִיּוּטֶיךָ הַמְּרַנְּנִים / שֶׁנִּטְמְעוּ בְּזִימְּרַת חַיַּי". הזִמרה הזאת משלבת את ניגון ילדותו בשירים שכתב ואחר כך הולחנו. הכתיבה השירית שלו מתכתבת עם שירה שקוראים אותה ועם שירה ששרים אותה. המשותף לשני סוגי השירה ששניהם נובעים מאותו מעיין של יצירה.

מעיין הדומה לבאר של תורה. ממנה עולים בנועם שיח אמרי בינה " תְּבוּנָה וְדַעַת יַשְׂכִּילוּ חָכְמָה". ובשיר אחר הערכים שגדל עליהם הם הבסיס לגידול בנותיו שהן כמו " זַהֲרוּרֵי אוֹר / כִּרְסִיסֵי אֹשֶׁר".

ורעייתו האהובה ריקי היא משוש חייו " בַּיּוֹם הַזֶּה, בּוֹ קָשַׁרְנוּ יַחַד בְּרִית אָהֲבָה / נוֹלְדוּ עִמָּנוּ הָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה וְהַתִּקְוָה./ מְאַחֵל לָנוּ שָׁנִים רַבּוֹת בְּיַחַד מָאוֹר עֵינַי / אוֹהֵב אוֹתָךְ רִיקִי שֶׁלִּי אַהֲבַת חַיַּי". ובשיר אחר הערצתו לאמו שנלחמת כמו לביאה על כל אחד מילדיה, היא הוקרה לכל החיים "אִמָּא אַתְ לִי אַחַת וִיחִידָה./ אָהֲבָה מְיֻחֶדֶת שְׁמוּרָה לָךְ/ עָמֹק בְּתוֹךְ לִבִּי לַנֶצַח". האהבה למשפחה היא אחד מיסודות התזמורת הפנימית של שירת חייו.

בכלי הַתִּזְמוּר הפנימיים של התזמורת בחייו שומעים גם קולות אחרים: קולות של מלחמה בשדה הקרב "בְּלַהַט הַמִּלְחָמָה בּוֹעֲרִים הַלְּבָבוֹת בּוֹעֲרוֹת הָאֲבָנִים / בּוֹעֶרֶת הַבְּעֵרָה / בֵּין פְּתָחִים וְקוֹרוֹת". מבצע "צוק איתן" שאנחנו כבר חודש בתוכו מתפקדים בין אזעקה לאזעקה הוליד בתוכנו את החרדה ואת הלחץ והמתחים." הַלֵּב מַחְסִיר פְּעִימָה / יוֹשֶׁבֶת שָׁעוֹת / מוּל הַטֶּלֶוִיזְיָה./ עֵינֶיהָ דְּבוּקוֹת לְמָסַךְ פָּנֶיהָ דְּרוּכוֹת / וְהִיא כּוֹסֶסֶת צִפָּרְנֶיהָ".

בשירים שנכתבו כיומן מתעד המשורר את האדם הפשוט שהוא לא מכיר באופן אישי ואת תגובותיו במלחמה ואת החברות שנותרו מאחור כשחבריהם נפלו במלחמה. שירי המבצע מתארים בזמן אמת את החוסן ואת הלכידות של אומה הנמצאת במלחמה. גם קול המחאה החברתית הוא קול הנשמע היטב בספר הזה. נפשו של היוצר, היא נפש רגישה והיא נלחמת על צדק חברתי " אֲנִי לוֹחֵם בְּמִלְחֶמֶת הַצֶּדֶק הַחֶבְרָתִית / רוֹצָה חֶבְרָה שְׁוַת מַעֲמָד וְאִכְפַּתִּית./ אָבִיא בְּרֹאשׁ חוּצוֹת מִשְּׁנָתִי הַסְּדוּרָה / אַמְשִׁיךְ לְהֵאָבֵק לְמַעַן אֱמֶת אַחַת יְצִּיבָה". נפש אכפתית שאמת, צדק ושלום הן דרכיה. שירתו של אשר דיין, היא המיַת קולות הנשמה.