ראש השנה הוא זמן מתאים להקשיב להלל הזקן, שאמר: "דעלך סני - לחברך לא תעביד", כלומר, "מה ששנוא עליך - לא תעשה לחברך". והמשיך: "זו כל התורה ואידך זיל גמור". היה חשוב להלל הזקן לומר באותה נשימה גם: "אם אין אני לי מי לי - וכשאני לעצמי מה אני".
לפנינו ניסוחים קולעים להבהרת המוסר לפי תפיסתו של הלל הזקן, מוסר הבנוי על שני יסודות. דאגה לעצמי ודאגה לאחר. קיימת זיקה ברורה וקשר הדוק בלתי ניתק בין הדאגה המוחלטת לעצמי והדאגה המוחלטת לאחר. המוסר, שמנחיל לנו הלל הזקן, חובק בחובו את היחיד והכלל תוך זיקה חזקה והדדית ביניהם.
אני כבן לעם, העם היהודי - שרבים מבניו הם פליטי שואת הרג וקטל אכזריים, חייב להיות נאמן ל"אם אין אני לי מי לי", אם לא אני, מי ידאג לביטחוני הקיומי. אך בד-בבד עם נאמנותי ל"אם אין אני לי מי לי" מחייבת אותי יותר ויותר להיות גם קשוב ודרוך למאווייו הכמוסים ביותר ולכאביו של האחר שחי לידי. כל מה ששנוא עלי, בן העם היהודי, אסור לי לעשות לו, לאחר החי איתי בארץ הזו, בן העם הפלשתיני, החי לידי במרחביה ובנופיה של הארץ הזו..
אני חושש, שבמבחן המוסרי הזה נכשלנו, כי עשינו כל מה שביכולתנו למנוע מהעם החי לידנו ובתוכנו לממש את מאווייו לבית לאומי ולבנותו לצידנו, תוך כדי כינון מערכות של הסדרים מדיניים מתוך חתירה לכינון שלום בין שתי הישויות הלאומיות.
ראש השנה הוא זמן מתאים לעיין בסיפור הבריאה, סיפור המספר לנו על עולם, שנברא על יסוד של ניגודים: לילה ויום, אור וחושך, ערב ובוקר, יבשה וימים זכר ונקבה וכו'. את שביעות רצונו של הבורא ממלאכת הבריאה אנחנו מוצאים במילה "טוב", החוזרת ונשנית ובאה לידי ביטוי בפסוק המסכם - "וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד".
הקיץ הזה המילה "טוב", כביטוי מסכם לעשייה, הפכה למילה נזופה ודחויה. במקום את הטוב - קידשנו את הרע. במקום את החיים - קידשנו את המוות ואת השכול. החלטנו לאמץ את הניגוד האפל לטוב, החלטנו לאמץ את החושך ולא את האור, את הרע ולא את הטוב.
הקיץ הזה שרנו בקול מבלי שנהיה מודעים לכל המילים המרכיבות את הבית החמישי בשיר של
יאיר שטרן "חיילים אלמונים", שהפך להמנון הלח"י. מבלי שרובנו מכירים את ההמנון, שרנו אותו בהיסטריה מטורפת ובהתלהבות משכרת של תמיכה במלחמה, שזכתה לשם "צוק איתן".
"בדמעות אימהות שכולות מבנים
ובדם תינוקות טהורים -
כבמלט נדביק הגופות ללבנים
ובנין המולדת נקים" . ותיקי הלח"י כבר נמנעים לשיר את הבית החמישי בהמנון הלח"י "חיילים אלמונים", אבל אנחנו בדמעות חנוקות נתנו ללהבת השיר לשיר במקומנו. כשבקיבוץ נחל עוז הטמנו ילד בן ארבע, דניאל טרגרמן, שנפגע מפצצת מרגמה פלשתינית שנורתה מרצועת עזה לעבר ישראל, כאשר שיחק בביתו בנחל עוז, קיבלו משמעות המלים של הבית החמישי, כאילו שרו אותן.
מעברו של הגבול בדמעות חנוקות מלמלו להבות השיר מזרחית לג'בליה, כשהטמינו את שלושת ילדיה של ג'ודה: רג'אר, ראויה ואוסנה שגופותיהן התפרקו לחלוטין ובצפון הרצועה ליוו את התינוקת בת השנה וחצי בילאל אבו-טאבייה, שנפגעו מאש שנורתה מישראל לעבר עזה ואיתם עוד עשרות רבות של ילדים פעוטים, שנולדו לטוב ונטבחו על-ידי הרע..
הקיץ הזה התכלית של הבריאה לברוא עולם שכולו טוב עלתה על שרטון של טבח ילדים שנולדו לחיים. בעזה ובישראל חטאו בתבערת אש שנורתה על אזרחים וקטלה חיים.
