זעירא לא למד ולא שכח

ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים, האלוף זעירא, נתן ראיון ארוך לחוקר והעיתונאי אבירם ברקאי. הראיון מתפרסם בחלקו בידיעות אחרונות ויופיע במלואו בימים הקרובים בצורת ספר מיוחד על-ידי המרכז למורשת המודיעין (מל"מ). הוא נקרא "מסע אל כנפי הטעות", ודרכו יתגלה עד כמה טעה זעירא, ועד כמה הוא ניסה בשנים האחרונות לטייח את כישלונו, ולא למד ולא שכח דבר.

השחצנות של ערב מלחמת יום הכיפורים לא דעכה. הוא החכם, האחרים טיפשים. צצצ...

"היום אני יודע שאנחנו בכלל לא מבינים אותם (את הערבים). אם אנחנו רוצים להבין אותם צריך להכניס את אחמד טיבי (כדוגמא) למחקר באגף המודיעין"; "אני יושב שם (בישיבות הממשלה) ושומע שטויות של גולדה ודיין ושרים אחרים, ואני לא מתעסק בזה בכלל".

אלו שני ציטוטים מראיון גדול שנתן מי שהיה ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים, האלוף (בדימוס) אלי זעירא, לאבירם ברקאי.

הראיון המקוצר מופיע בידיעות אחרונות, ואילו הראיון המלא יופיע בימים הקרובים בצורת ספר: "משק כנפי הטעות. מסע עם האלוף זעירא אל מקורות הערכת המודיעין טרם מלחמת יום הכיפורים". הספר יוצא על-ידי המכון החדש "לחקר המודיעין והמדיניות" של המרכז למורשת המודיעין (מל"מ). זהו מסע לימודי, ערכי, היסטורי במלוא מובן המילה, לא רכילות זולה ו"גילויים" שאינם גילוי, או גילויים כוזבים, וכן גם לא עיוותי היסטוריה כפי שהורגלנו בהם לא אחת בשנים האחרונות לקראת יום הכיפורים.

בחרתי להתמקד בציטוטים שהבאתי כי דווקא בהם ניתן למצוא בשיא התמציות את שורשי המחדל המודיעיני. כי זה מה שאומר לנו זעירא, למעשה: "אין לנו במחקר המודיעיני 'ראש ערבי'. לכן, בואו ונכניס אליו 'ראש' כזה, נניח כמו אחמד טיבי, אז נבין את הערבים, ולא נטעה כמו שטעינו לפני יום הכיפורים". אם זה הלקח של זעירא אחרי 41 שנים של לימוד, הרהורים על מקורות הטעות, כתיבת ספרים ושיפעת ראיונות הגנה, אזי ניתן להגיד עליו: "לא למד דבר ולא שכח דבר". כי האמירה שלו על "הראש הערבי" נראית לכאורה מצודדת ונבונה, אך היא מוטעית לחלוטין, שגויה בתכלית. למה?

ראשית, אילו הייתה נכונה, והיה בה ממש, כי אז הנשיא מובארק, "ראש ערבי מצרי", שמסתייע בשירות מודיעין מצרי של אלפי "ראשים", היה צריך להעריך מה זוממת לו כיכר תחריר; הנשיא אסד, שכחודש לפני פרוץ המרד העממי נגדו הכריז כי אצלו בסוריה לא תהיה תופעה של "כיכר תחריר" משום שהעם אוהב אותו, בוודאי ניחן בראש ערבי סורי של רופא עיניים משכיל. זה עזר לו?

מסביב לשר גדעון סער הייתה עדת עיתונאי חצר שידעה, לכאורה, על כל מהלכיו ומחשבותיו וכוונותיו. והנה, השר מודיע על התפטרותו, ואיש מהם לא ידע, לא ניחש, לא שיער. הפתעה טוטאלית. כל כך הרבה "ראשים" יהודים ישראלים היו כאן. נו, אז מה? כל חודש מתפרסם המדד. כ-10 חברות כלכליות, מצוידות במיטב הנתונים, מכירות את אנשי הלשכה הסטטיסטית ודרכיה, מפרסמות תחזית למדד, יום לפני פרסומו. כמעט תמיד, רובן טועות. למה? אני יכול להביא מאות דוגמאות. כמובן שטוב לשמוע דעת "ראש" שחושב על-פי תרבות היריב שלך, אך זאת אך ורק כעוד "ידיעה", או עוד "הערכה", הנתונות לביקורת מדוקדקת.

שנית, צריך הרבה מאוד דברים על-מנת לגבש הערכה מאוזנת ושקולה (שאף היא לא בהכרח תהיה חפה מטעויות), אך דבר ודאי אחד אסור שיהיה בהערכה: שחצנות, יוהרה, "שורה תחתונה". וגם עכשיו, כמו לפני 41 שנה, השחצנות לא נטשה את זעירא. הוא מדבר על "השטויות" של גולדה, דיין ושרים אחרים (מן הסתם יגאל אלון וגלילי). דהיינו, הם הטיפשים, ואני החכם המבין עד כמה הדברים שלהם לא נכונים. והייתה שחצנות באגף המודיעין, בקרב קבוצה קובעת קטנה בראשות זעירא (ודרך אגב, כולם מבריקים וידענים וחכמים!), שחצנות מזלזלת באחרים, שחצנות שאטמה את חשיבתם.

כלי העבודה החשובים להערכת המודיעין לא היו בארגז הכלים ב-1973: ספקנות, פתיחות והיכולת לשאול שאלות כמו בהגדה של פסח.